יום חמישי, 26 בספטמבר 2024

קורס הדפס משולב בגבעת חביבה נפתח

 כבר הרבה שנים אני חולמת לעשות קורס מקיף ומעמיק בנושא הדפס. לא עוד סדנה של מספר שעות בתחום צר העוסק בביס קטן מעולם ההדפס האומנותי אלא משהו מעמיק . קורס המשלב מגוון אספקטים מעולם הדפוס הרחב.עבודה עם סטנסילים, הכנה ושימוש ב חותמות וכמובן הדפסי רשת ועוד. 







אז נרשמתי כבר לקורס שיתחיל בנובמבר. נלמד טכניקות שונות בהדפסה דרך לימוד יסודות העיצוב- קומפוזיציה, צבע, טקסטורה ופיתוח דימוי. נתמקד בלימוד טכניקות הדפסה שונות ונציג את תהליכי העבודה בהכנת בד / מצע מודפס. 

בתוכנית הקורס כתוב שכל מפגש נלמד ונתרגל שיטות עבודה שונות

  • דפוס בעזרת סטנסיל (שבלונות)

  • הדפסת חותמות מסורתית

  • פיתוח ויצירה יחידת ריפיט (פטרן)

  • עבודה עם פילר - ציור ידני על גבי הרשת

  • פירוק דימוי שכבתי - הפרדת צבעים

  • פוטוגרמה ועבודה עם רשת צילומית.

נשמע לי ממש מרתק ! והכי חשוב נלמד לשלב בין הטכניקות ולבחור בטכניקה המתאימה ביותר ליצירת העיצוב והאפקטים הרצויים.



האפשרויות הגלומות בידע זה למי שמתעניין - כמוני בעולם הטקסטיל ומיקס מדיה והתוספת החשובה בהעמקה בעולם ההדפסה האומנותי תפור עלי בול .האפשרות להדפיס על נייר וגם על בד הוא מושלם.

שמעתי שיש עוד מספר מקומות לקורס של יום שישי זה הזמן להתקשר ולהירשם

כל הפרטים כאן

אז נפגש?


מגדל דוד מוזיאון ירושלים משלב ישן עם חדש. חוויה מרגשת.

 מגדל דוד הוא שמה של המצודה הנמצאת על חומות ירושלים בסמוך לשער יפו אותה בנה הורדוס. המצודה שוכנת באחד המקומות הגבוהים בעיר העתיקה. אם ניתן היה לפרוס את מגדל דויד עד לבסיסו כמו שפורסים עוגת שכבות ענקית היינו מגיעים בשכבת הבסיס של "העוגה"  עד  לעת העתיקה - מתקופת בית ראשון 586 לפני הספירה. זהו  אוצר ארכיאולוגי מרגש הטומן בחובו  סיפור בן למעלה מ-4,000 שנות היסטוריה.

צילום ניסים לוי
מצודת מגדל דוד הייתה ונשארה שער מרכזי לירושלים זהו שער הכניסה ההיסטורי לעיר העתיקה המהווה סוג של קפסולת זמן, מקום שבו נפגשים עתיק וחדש, מזרח ומערב, היסטוריה וחדשנות, חוויה ויצירה.

מגדל דוד נפתח בשנת 1989 בתמיכת ראש העיר האגדי טדי קולק, כמוזיאון היסטורי לחקר תולדות ירושלים. ביוני 2023, לאחר פרויקט שפוץ ושדרוג נרחב, תהליך שנמשך מעל 10 שנות תיכנון וביצוע . בסוף התהליך נפתחו שעריו של מגדל דוד המחודש כמוזיאון ירושלים. 

השדרוג כלל את שימור המצודה העתיקה, שיפוץ הצריח של המגדל - סמלה האייקוני של ירושלים והיום לספורטיביים שבנינו ניתן לטפס במדרגות הלולייניות עד לצריח המגדל. 



הוקם ביתן כניסה חדש הכולל מתחם כניסה ומרכז מבקרים , חנות מוזיאון הכולל בית קפה מקסים בהנהלת קבוצת הרים בו מוגשים מאפים נהדרים קפה איכותי וגם ארוחות קלות המתכתבות עם סגנון האוכל בעיר העתיקה. נבנו מספר מעליות לשיפור הנגישות, וגולת הכותרת: תצוגת קבע חדשה בת 10 גלריות. המייצגים בגלריות משלבים  מוצגים אותנטיים שנמצאו בחפירות  עם סרטי מולטימדיה המוקרנים על קירות המבנה, מיצגים אינטראקטיביים בהם המבקרים " מדפדפים" בין התמונות/ המיקומים והסיפורים. השילוב הבריק בין הטכנולוגיה הדיגיטלית החדשנית לסיפור ההיסטורי הופכים את הביקור במוזיאון לחוויה יוצאת דופן.


הסיור במצודה מתחיל בגלריה הראשונה בה פוגש המבקר סרטון בן 3 דקות המתאר את הרצף ההיסטורי של 4,000 שנות ירושלים . בהומור ובחן רב יוצר הסרט אלכס וולמן מנגיש את הסיפור ההיסטורי ויוצר "הכנה" למבקר לפני הצלילה למאורעות עצמם סוג של סדר כרונולוגי של אירועים בלוח השנים ההיסטורי.

בכל פינה במוזיאון מודגש הקשר כחוט השני בן ישן לחדש . " במוזיאון זה להבדיל ממוזיאונים אחרים מומלץ לגעת ולהתנסות " מספרת האוצרת הראשית של המוזיאון.

צילום ניסים לוי

צילום ניסים לוי
אחד החללים המרכזיים במוזיאון מוקדש לדגם ההיסטורי של ירושלים מעשי ידי סטפן אילש, כורך ספרים קתולי שחי בעיר בין השנים 1864–1876. הדגם הינו סוג של מפת תבליט נבנה מעץ ומצופה באבץ, ומתאר את השטח הרבוע שבין הר הזיתים במזרח (בין עין רוגל בדרום למוזיאון רוקפלר בצפון) למגרש הרוסים במערב. הדגם בנוי באופן מפורט ביותר, כאשר מופיעים בו בדייקנות רבה לא רק מבני העיר העיקריים אלא כל בתי העיר בדיוק, על מאפייניהם המיוחדים.

צילום ניסים לוי

בתחילת המאה ה 20 עקבותיו של הדגם נעלמו בג'נבה. לאחר מספר שנות תחקיר בלשי ממש החוקר מוטי יאיר נמצא הגדם מפורק העלית גג הספרייה האוניברסיטאית בעיר. הדגם הוחזר לירושלים ב-1985, שופץ והיום מוצג במוזיאון

בשמונה גלריות מוצגות תערוכות קבע היסטוריות ושתי גלריות מוקדשות לתערוכות מתחלפות.  

התערוכה ‘מצד שני’, שנפתחה בימים אלה מציגה עבודות פיסול מרשימות ועבודת וידאוארט של האמן הישראלי הבינלאומי צדוק בן־דוד, מהאמנים הישראלים המצליחים בעולם. חלק מהעבודות הן יצירות מותאמות אתר שנוצרו במיוחד למצודה ואחרות הוצגו בעבר בעולם ומוצגות לראשונה בישראל בתערוכה.


צדוק בן דוד צילום ניסים לוי

החוט המקשר בין היצירות שהוא מרכז החוויה האומנותית של בן דויד הוא האדם. באולם הכניסה פוגש הצופה את העבודה מעבר לחצות – במרכז חדר חשוך ניצב כדור ענק הנראה תלת מימדי  שעליו מצוירים אלפי פרפרים וחרקים מיניאטוריים, כשכל פרט בה צבוע בקפידה בצבעים זוהרים ובהירים. רק אם מתקרבים ממש קרוב רואים שמדובר בעצם בבני אדם שהם המרכז להם יש כנפיים של פרפר. צידו השני של המיצג מגלה את הפנים האמיתיות של האדם. כל הצד האחורי הוא תמונה של אלפי חרקים שאין בינם לבין פרפרים יפים דבר וחצי דבר – הפרשנות בעיני המתבונן.


צילום ניסים לוי

צילום ניסים לוי

צילום ניסים לוי

עבודה מרגשת במיוחד אשליית התלת־מימד מפעימה. וההבדל הדק בן העולם הצבעוני האופטימי והיפה והלבן שמתחלף בשנייה בצד השני של היצירה יוצר הרגשת אי נוחות מסוימת, חשש ורתיעה.

מחוץ למבנה מייצג  - ברושים / פאת השדה, שנבנה במיוחד למיקום זה של המוזיאון מדגים את עונות השנה או ההתפתחות משתיל לעץ בוגר . אם מתקרבים ומחדדים את המבט רואים שגם כאן כל הענפים של הברושים בנויים מדמויות של בני אדם. מכאן אפשר לעוף בפרושים למיצג המתכתב עם ימינו הקשים כדי לגדול ולהיות כעצים מושרשים באדמה חייבים להיות מלוכדים.

צילום ניסים לוי

ביקור במגדל דויד מוזיאון ירושלים הינה חוויה מיוחדת תחושה חזקה של היסטוריה בכל פינה, כאילו כל אבן בקיר יכולה לספר לנו סיפור משלה. עצב ההליכה בין החללים ועד העלייה למרפסת התצפית המרהיבה – ממליצה מאוד להגיע בשעות בין ערביים, רגע לפני השקיעה כשממזרח הירח עולה וקרני השמש האחרונות פוגעות בכיפת הסלע וממערב העיר ירושלים פרוסה.



צילום ניסים לוי

צילום ניסים לוי


שעות פתיחת המוזיאון

א' - 20:00-12:00

ב'-ה' + שבת - 17:00-9:00

ו' - 15:00-9:00

הקופות פתוחות עד שעה לפני הסגירה


יום שני, 16 בספטמבר 2024

"עד שהמוות יפגיש בנינו" הצגה בתיאטרון באר שבע

 קומדיית מסע מצחיקה-עצובה על החיים שאחרי המוות ועל כוחה של אהבה.

בימינו מאוד לא קל לעשות תרבות / תיאטרון ובמיוחד קשה ליצור קומדיה ובמיוחד על נושא של מוות

אבי (אביגיל) היא אלמנה צעירה מידי, עוד לא בת ארבעים. ביום השנה למותו של ניר בעלה, היא פוגשת את תומר, חברו הטוב, דרכו היא מגלה שבעלה השאיר לה צוואה מיוחדת.

צילום ניסים לוי
דפנה זילברג מחברת ובימאית  ההצגה כותבת מתוך החוויה האישית מאוד שלה את המחזה הרגיש והעוצמתי הזה. היא מספרת : "הרעיון למחזה נולד בעצם כשנבו בעלי (נבו זיו כתב ידיעות אחרונות), עוד היה בחיים, אבל במצב שכבר ידענו שזה רק עניין של זמן. מעבר להיותנו זוג, גם יצרנו ועבדנו יחד, נבו אמר שהוא רוצה שנכתוב מחזה על גבר גוסס מסרטן שיוצא לחפש לאשתו אהבה חדשה. בלעתי רוק ובמקום לבכות, אמרתי – "זה רעיון מעולה" והתחלנו לפתח אותו יחד." לצערם נבו לא הספיק לכתוב עם דפנה את המחזה הסרטן הכריע אותו קודם בגיל 43 בלבד. את ההצגה כתבה זילברג עם חברתה הטובה, נועה לזר-קינן,  שהכירה היטב את בעלה נבו.

צילום ניסים לוי

צילום ניסים לוי
המחזה מדבר על ההתמודדות המשפחתית עם לכתו של נבו. הגיבור החסר במחזה נקרא ניר, טרם מותו מצא עבורה שלושה גברים פוטנציאליים בניסיון לדאוג לאשתו אביגיל אהבה חדשה ביום שאחרי לכתו. אביגיל מסרבת. היא מתמודדת עם צערה, עם אמו של ניר שמלאה בכוונות טובות אך חונקת אותה, מתמודדת עם חובות שהולכים ונערמים ועם הפחדים של נועם, בנה בן ה-0 . ממש אין לה ראש ולא זמן לדייטים עכשיו. אבל הגעגועים לבעלה מכריעים אותה והיא מתחילה לצאת עם הבחורים רק כדי להתקרב באמצעותם אל בעלה המנוח. כדרכם של דייטים, מוצאת עצמה אביגיל במקומות לא צפויים, ומתמודדת לראשונה עם האבל על בעלה ועם השאלה איך אפשר למלא מחדש את החור בלב.

צילום ניסים לוי

צילום ניסים לוי

ההצגה עשויה ברגישות רבה ומלאה בהומור עצמי ויופי. נוכחותו של הבעל החסר על ידי השמעת קטעי הודעות מוקלטות שלו מהעבר מצמררת ומוסיפה מאוד לנוכחות החיה של המת .

שאפו לתיאטרון באר שבע על הפקת מחזה אמיצה טיפול בנושא לא פשוט בתקופה מורכבת כל כך. הרי בשביל זה בדיוק קיימת אומנות

ממליצה מאוד להגיע לבאר שבע לצפות בהצגה

יוצרים:

מחזה מאת: נועה לזר קינן בשיתוף עם דפנה זילברג, עפ״י רעיון מאת נבו זיו

דרמטורגיה: שחר פנקס

בימוי: דפנה זילברג

עיצוב תפאורה: ניב מנור

עיצוב תלבושות: ארנה ברנט שמעוני

מוזיקה: כנען לבקוביץ

עיצוב תאורה: קרן גרנק

עיצוב תנועה: אריאל נ. וולף

ע. במאית: רותי גפן

 בהשתתפות: שירה נאור, דורון בן דוד, דורית לב ארי, רון ביטרמן, אורן כהן, איתי ארד / אבישי לוי