אומר בכנות עד השנים האחרונות עולם המחול לא היה קרוב לליבי. נראה שפשוט לא הזדמן לי להיחשף לאומנות מיוחדת זו. בעבר תחום זה נתפס אצלי כאומנות מורכבת, שאני ממש לא מבינה אותה. אבל בשנים האחרונות הדברים השתנו, בדומה לשאלה הנצחית בעניין טעימת יין. עבורי אין צורך לנתח ריחות, צבעים ועוד או כל מיני מדדים מסובכים. השאלה הקובעת בשבילי היא טעים לא טעים. לי היין. כך גם במחול ובמיוחד בריקוד מודרני – לא מחפשת את הפרשנות את הצעדים את הנפות הגוף ואת המסגרת אלא בוחנת – אהבתי לא אהבתי – התרגשתי או לא התרגשתי.
לאחרונה הוזמנו
לצפות במופע "אמת עירומה" בפתח
המופע הסביר יניב הופמן הכוריאוגרף כי המופע הוא מחול חברתי. מהו מחול חברתי שאלתי
את עצמי ? במה הוא שונה ממופע מחול אחר? אז
מחול חברתי הינה פעילות של המשתתפים בשמחות , בחגיגות , בנשפים , ובמפגשים
חברתיים . מטרתו היא בידור , הנאה ויצירת קשרים חברתיים . המחול החברתי הוא תופעה
עתיקת יומין , הנמשכת גם כיום ונפוצה בעולם כולו . במחול החברתי נכללים ריקודי עמים ומחולות של קבוצות לאומיות או
אתניות.
 |
| יניב הופמן כוריאוגרף המופע צילם ניסים לוי |
מצוידת באינפורמציה הזו צפיתי במופע המרגש מופע מחול חברתי שנוצר בתקופת הקיטוב החברתי בישראל, ששינה את נושאו לאחר השבת השחורה ב 7.10 . דרך תנועה, מוזיקה עם המון רגש ועוצמה שואל יניב הופמן שאלות קשות שלא נותנות מנוח שכולנו מתחבטים בהן ואולי גם רוצים לברוח מהן על הזמן לפני, במהלך ועל היום שאחרי.
באולם קטן
במרכז שלם למחול ירושלים בו הישיבה ממש קרובה לרחבת הריקוד הצופים כמעט נוגעים ברקדנים מה שמחזק את
התחושה המטלטלת העוברת מהרקדנים לקהל.
 |
| צילם ניסים לוי |
 |
| צילם ניסים לוי |
הצופים נלקחים ביד בוטחת למסע בו הופמן בוחן את "ה ביחד" של מדינת ישראל שלפני האסון. המעבר ליום שאחרי 7.10 הינו חד וכואב. תמונות של חטיפה , פחד ורצח מוצגות באופן ברור ללא צורך בפרשנות נוספת. דימויים של רכבת שנוסעת לשום מקום האם זה דימוי למדינה שלנו שנוסעת ללא קטר או שזה דימוי המתכתב עם זוועות השואה .
 |
| צילם ניסים לוי |
 |
| צילם ניסים לוי |
אלמנט חזק מאוד השזור לאורך כל המופע הינן קוביות בטון המסתובבות על הבמה, לכל אחד הן מאזכרות דבר אחר. קברים של הנרצחים ? אנשים שאינם? חטופים שלא הוחזרו? אולי זה בכלל הקבר של התמימות שהייתה לנו שאנחנו בטוחים בארצנו.
 |
| צילם ניסים לוי |
התרגשתי עד דמעות במופע. חשתי ממש בור גדול בבטן, מלא כאב, עצב ושאלות שאין להן תשובות ובראשן – האם מחר עוד תזרח השמש?
ניהול אומנותי
וכוריאוגרפיה: יניב הופמן // ליווי אמנותי : דורית הופמן
ניהול הפקה:
הילה חדד // מעצבת תלבושות : ללי בן פורת
רקדנים
משתתפים: מעיין ברגר, תום זוהר, ניצן נעים, תום אקשטיין, ירין יוסף
מאיה סגל,
אריאל בהלקר, טל מלמן, שקד תורג'מן, הודיה מירו, נוי אוחנה
אלכס סקקון, שרון פיינרו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה