הנקודות כבשו את ישראל - יאויה קוסאמה בתל אביב

 

כמו שזה נראה מי שעוד לא ביקר בתערוכה של האמנית היפנית יאיוי קוסאמה או שעוד לא מימש את הכרטיס שרכש / ממתין בתור לרכוש כרטיס או שאין לו על מה לדבר עם החברים בפגישות החברתיות של יום שישי.

הבאז הגדול מסביב ליצירה המיוחדת ולסיפורה היוצא דופן של קוסאמה מושך ובצדק קהל רב בארץ וגם בעולם. לנו יש את האפשרות לראות התערוכה הזו ולהיות חלק מחוויה עולמית.

התערוכה המוצגת במוזאון תל אביב לאומנות הינה  תערוכה רטרוספקטיבית גדולה במיוחד, שסוקרת יותר מ-70 שנות יצירה פוריות ביותר של אחת האמניות החשובות והאהובות החיות כיום.

יאויו קוסאמה בת ה-92 עדיין פעילה וממשיכה ליצור, מתגוררת ביפן אליה הגיעה חזרה ב 1973 בשל מצבה הבריאותי. בשנות ה 60  עזבה את  יפן ועברה לגור וליצור בהולנד ואחר כך לניו יורק. קוסאמה השתלבה בניו יורק בסצנת האמנות המקומית, ללא קשרים וללא שפה רק בזכות היצירתיות המתפרצת  והנחישות להביע את עצמה בדרכה המיוחדת.

מקור היצירה הממגנטת והמיוחדת על גבול הילדותיות של קוסאמה נקשר למחלת הנפש שעמה מתמודדת קוסאמה מאז ילדותה. כבר בגיל 10 ביפן אובחנה כמתמודדת נפש. העשייה האומנותית הינה חלק מדרכה המיוחדת לטיפול בקשיים הנפשיים אותם היא חווה. הסטודיו בו היא יוצרת ממוקם מעבר לכביש של המוסד הפסיכיאטרי שבו היא מתגוררת ביפן. כך היא יוצרת  בבוקר בסטודיו ובסוף היום חוזרת למוסד הטיפולי שבו היא מתגוררת כבר עשרות שנים.

בתערוכה מוצגות מעל ל 200 עבודות ולחלק מהן זו תצוגה ראשונה בעולם. המיוחד בניהם בעיניי הוא מיצב ענקי שנקרא "זר של אהבה שראיתי ביקום" שנראה כמו זרועות תמנון ענקיות, ורודות ומנוקדות בנקודות שחורות גדולות שעולות מן הרצפה אל הגובה, מקיפות ועוטפות את הצופה. מיצג זה נבנה במיוחד לתערוכה בארץ. המיקום שנבחר להציגו מגביר את עוצמת החוויה – הצופה יורד במדרגות הנעות ונחשף לאט לזרועות הענקיות עד שכמעט נטמע בתוך המבוך שהן יוצרות.

העולם הדיגיטלי מיטיב מאוד עם יצירתה של קוסאמה. יצירותיה הססגוניות מושכות קהל רב שמצלם מתייג משתף ומפיץ אותם לצופים רבים מה שהפך אותה להיות האמנית המתויגת ביותר ברשתות החברתיות.

בתערוכה במוזיאון תל אביב לאומנות ניתן לצפות ביצירות המוכרות יותר של קוסאמה. פסלי הדלעת מנוקדים, חדרי אינסוף - שקירותיהם עשויים מראות המשקפות שוב ושוב את השתקפות המתבונן בתוך סביבה עמוסת דימויים גראפיים  ומיצגי "פיפ-שואו" שבהם המתבונן מציץ דרך חלון קטן ב"קיר" מראות אל תוך חלל מוקף מראות ובו מיצגי אורות מהפנטים בו כל המוצג חוזר על עצמו אין סוף פעמים.

חלק נכבד מהיצירה של קוסאמה כולל את העיסוק בפאלוס – איבר המין הגברי אותו היא מעטרת כמו ברוב יצירותיה בנקודות.

אוצרות התערוכה, בראשן סוזן לנדאו מספרות כי גם היום בגילה המתקדם קוסאמה מעורבת בהתקדמות הפצת האומנות שלה בעולם ולקחה חלק פעיל  בכל פרט של הקמת התערוכה בארץ.

למרות הקושי לרכוש כרטיסים ממש ממליצה לא לוותר על התערוכה. העונג מובטח.

התערוכה מוצגת במוזיאון תל אביב בזכות שיתוף פעולה עם סטודיו קוסאמה בטוקיו ועם מוזיאון מרטין גרופיוס באו בברלין. התערוכה תוצג במוזיאון ת"א עד לאפריל 2022

לרכישת כרטיסים לחץ כאן.

קסם המיניאטורות – עולם קטן של איש גדול

 

האפשרות של לנסוע עם  הילדים לחופשה יכולה לקום או ליפול על משך הנסיעה. אם הייתי מספרת לכם שיש מקום ממש באמצע הדרך שעוד לא ביקרתם. מקום שבקיץ יש בו מזגן ובחורף חמים ולא יורד בו גשם והכי חשוב מקום קסום. מקום בו מותר לגעת , לשחק וגם להתנסות. הייתם קופצים על האפשרות – נכון?!

מוזיאון המיניאטורות המקסים " עולם קטן גדול " שייצר  משה זמטר ביוקנעם הוא המקום. על כביש 70 בפארק ההייטק של יוקנעם בקומה שנייה של מבנה אפור, במקום הכי לא צפוי ממוקמת פנינה אומנותית לילדים וגם למבוגרים.

משה זמטר ז"ל ( צלמה ענת אורלנד)
מוזיאון המיניאטורות נפתח לפני כחמש שנים בו קובצו כל יצירותיו המרגשות של משה זומר שלאחר שיצא לפנסיה התחיל ליצור עולמות קטנים ומיוחדים בחומרי גלם זמינים. בית מרקחת מיניאטורי, דגם של מוזיאון הלובר מצרפת, חנות הספרים שזכר מארץ מולדתו גרמניה, כנסת ישראל ועוד ועוד. משה ייצר עד גיל 97 ולפני מותו זכה לראות את יצירותיו המיוחדות מקובצות ומוצגות בחן רב במוזיאון.

כשנשאל משה מה מקורות ההשראה שלו ליצירותיו סיפר שהוא יוצר מזיכרונות ילדות , משחזר תמונות של מקומות מוכרים ומדמיונו הפורה. עולמות של פנטזיה צבעונית שהוא בורא לעצמו בראש.

את המוזיאון מפעילים ומשמרים שלושת ילדיו של משה, מנוהל ע"י הבת הקטנה ענת אורלנד שממש חייה את היצירה של אביה והינה אומנית בפני עצמה בתחום העץ. אורי זמיר ועדנה יהב, ילדיו הנוספים שניהם אמנים, ומעורבים בענייני המוזיאון כל אחד בתחומו.

הכול התחיל מספרת ענת כאשר אבא יצא לפנסיה ומצא בבית ווילון מקדו ישן ( כמו שהיה בזמנו כמעט בכל בית) כמו יקה טוב שלא זורק דבר מספרת ענת אבא התחיל לפרק את הווילון ובדק מה ניתן לעשות עם חלקיו. כאן התחיל כל הסיפור, הוא גילה שניתן לעצב את הקני הדרים וליצור מהם יצירות קטנות. ומכאן הכול כבר רץ לו קדימה. יצר מחומרים שונים – קליפות של פיסטוקים, חרוזי עץ ועוד ועוד . תהליך היצירה תמיד היה אצל משה גלוי ולצד כל מיצג שיצר הוא "מגלה" איך הוא נוצר – הפירות של צמח החובזה הופכות לפרחים , החרוזים שהופכים לבקבוקי תרופות בדגם בית המרקחת ועוד.

הכול התחיל מווילון מקדו יין

איך עושים בקבוק מחרוז

כשעוברים את פתחו של המוזיאון המיוחד נפתח בפני האורח מרחב מואר ומזמין שבו מוצגים בקופסאות זכוכית היצירות המופלאות של משה. במרכז החלל עומדת "עגלת שוק" עץ יפיפייה ומזמינה מלאה בחומרי יצירה המשמשים לסדנאות יצירת מיניאטורות במקום.

עגלת השוק בגודל מלא

מניטורת עגלת השוק 

מתחילים להסתובב בין המייצגים הקטנים והנשימה נעצרת לאחר סיבוב אחד ענת ניגשת ומסבירה איך הוא עשה את זה , איך משה ייצר את העולמות המושלמים ואז יוצאים מיד לסיבוב שני לראות ולהבין יותר את הקסם. ומתחילים במין חידון עצמי של זיהוי – איפה נמצא הכלב שקורא את הכיתוב ההפוך, מי מגלה ממה יצרו את הדמויות של החסידים ועוד ועוד.

ענת ממש חיה עם כל מבקר את החוויה של היצירה וההתרגשות. חולקת אתנו סיפורים מרגשים על היצירה של אביה וגם את הגעגועים אליו. "הוא היה הכי קשור ליצירה של המטבח של אמא שלו " היא מספרת אבל אהב את כל המיצגים – אי אפשר לאהוב "ילד" אחד יותר מאשר אחר – היא צוחקת.

פינת העבודה של ענת אורלנד במוזאון

ענת אורלנד

מוזיאון המיניאטורות "עולם קטן גדול" נמצא ברחוב הצמיחה 1, בפארק הייטק, יוקנעם. המקום פתוח בימים שני, שלישי וחמישי בשעות 14:00-11:00,  בשבתות 13:30-10:30, מחיר כניסה 30 שקל לאדם. במוזיאון מתקיימות סדנאות יצירה לילדים ולמבוגרים, לקבוצות וליחידים בתאום מראש. במהלך הסדנה המשתתפים לומדים להכיר את עולמו של משה זמטר מרכיבים מיניאטורות מחומרים טבעיים. מחיר הסדנה 100 שקל. כל האינפורמציה החשובה כאן.

חשוב !! לא פשוט למצוא את המוזיאון לכן על תתייאשו אם הוויז אומר שהגעתם ואתם לא מוצאים – דברו עם ענת מיד והיא תסביר ואם ניתן יהיה גם תעזור עם חניה לרכב.

יריד האומנות הגדול בישראל "צבע טרי " חוזר

 

בשנת 2020 היריד האהוב צבע טרי היה בפורמט אינטרנטי בימים אלו יריד 2021 חוזר למופע פיזי חזק ומרגש במיוחד. במשך שישה ימים 21- 26 באוקטובר  יפתח את שעריו הוולודרום הלאומי החדש בהדר יוסף לבאי היריד.

צבע טרי, הוא יריד האמנות והעיצוב השנתי מגיע למעון חדש הוולודרום הלאומי ע"ש סילבן אדמס, המבנה החדש והנאה שמארח מרוצי אופניים. במסגרת זו מצטרף איש העסקים והפילנתרופ סילבן אדמס לנבחרת תומכי היריד, ביחד עם קבוצת הפניקס.

מטרתו המרכזית של יריד צבע טרי היא  לתמוך בעולם התרבות הישראלי ולעודד את האמנות המקומית תוך מתן אפשרות לאלפי מבקרים להכיר ולראות את היצירה הישראלית האומנותית והעיצובית במיטבה. כמו כן מאפשר רכישת עבודות של מיטב היוצרים מתחומים שונים.

במתחם הוולודרום הפתוח והמאוורר ניבנו יחידות מקסימות ובהם התכנסו מיזמים מעניינים חלקם מוכרים ואהובים ואחרים חדשניים. ביריד ייקחו השנה חלק 40 אמניות ואמני חממה עצמאים נבחרים, כ-30 מעצבי מוצר, קרמיקה, נייר וזכוכית, ריהוט וגופי תאורה, כ-25 תערוכות, גלריות פרויקטים ועבודות מוזמנות וגם  צבע טרי !LIVE –מיצגים שיתקיימו לאורך כל ימי היריד. מבחר גדול של סגנונות יצירה, אמנות ואומנות.

אחד המיזמים האהובים עלי במיוחד הוא הגלויה הסודית - פרויקט חברתי המזמין אומנים מוכרים ולא מוכרים מאיירים להפוך גלויות לבנות, לעבודות איור מקוריות, המתייחסות לנושא הנבחר. את הגלויות המאוירות תולים ביריד ללא ציון שם היוצר. האורחים צופים ובוחרים איזה גלויה הם רוכשים לפי אהבת היצירה ולא לפי שם האומן.

כל ההכנסות מהפרויקט מועברות במלואן לעמותת ידידי ביה”ס לאמנויות, קמפוס אריסון ת”א – לטובת המשך קיום וביסוס לימודי האמנות בביה”ס ולתמיכה בתלמידי ביה”ס המגיעים מרקעים מוחלשים. במהלך 12 שנות הפרויקט נמכרו כ-10,000 גלויות מקוריות וגויס סכום של מעל ל-1,800,000 ש”ח למטרות חברתיות.

אפשר לעמוד זמן ארוך מול הקיר הצבעוני והמגוון המלא בגלויות יפיפיות בלי יכולת או רצון להתנתק.

מבחר מרגש של יצירות מרהיבות בצבע בחוט בחרוזים ובשילובים מיוחדים ביניהם. בתערוכה יצרו פרויקטים חברתיים מיוחדים: האמן והמעצב עומר פולק מציג עבודה עם נעמה זהר המתמחה במלאכות קדומות.

מעניינת מאוד יצירתו של האמן פריד אבו שקרה ששיתף עבודות העוסקת בקיום משותף, תוך מתן מקום לעבודותיהם של אמנים ישראלים ופלסטינים .

התערוכה כוללת גם אזור של עיצוב ישראלי רחב בו ניתן ליהנות מיצירות בחומרים שונים וגם לרכוש מהם. זה הזמן לרכוש כרטיסים וללכת – ממש לא לפספס.

כל הפרטים על התערוכה כאן

לרקום את החלום בחוט ומחט

מתי בפעם האחרונה שאלתם את עצמכם מהו החלום שלי? מתי בפעם האחרונה בדקתם האם אתם מאושרים? מתי בדקתם האם אתם אוהבים את מה שאתם עושים ?האם אתם גורמים לעצמכם הנאה ?

אני נפגשת עם הרבה אנשים יוצרים בתחומים שונים. כאלו שמציירים , רוקמים מבשלים כמעט כולם אנשים חולמים הרוצים לממש את חלומם האישי. במפגשים אתם אני תמיד מחפשת את האור אותו זיק מיוחד בעיניים שיש לאותם אנשים המעיד על כך שהם מצאו. מצאו את המקום הנכון שלהם או כמו שאומרים בסוג של סלנג – חיים את החלום.

כבר בשיחת הטלפון הראשונה שלי עם שרה אבנין גנישר ניתן היה לשמוע ולהרגיש את שמחת היצירה בקולה. תחושה זו רק התעצמה עבורי כשהגעתי לביתה בקיבוץ יפעת אחרי נסיעה ארוכה. אמרתי בית? יותר מתאים מוזיאון קטן שכולו יצירה מגוונת . בית שכולו צבע סיבים ויצירה. כל הקירות מנוצלים במדויק אין פינה לבנה בה לא תלויה תמונה בפרי מכחולה של שרה או קיר שלא נעטף ביצירת אומנות רקומה.

שרה פותחת את ביתה המקסים וגם את ליבה השופע ביצירה ובנתינה – חולקת מהידע הרב שצברה לאורך השנים . משחר ילדותה הייתה מחוברת לחוטים וליצירה – היא מספרת. הבת הצעירה למשפחת עולים ממרוקו חייה בילדותה ברמלה. בגיל 14 עברה כילדת חוץ לקיבוץ גניגר שם התקבלה בהרבה חום ואהבה. לאחר נשואיה עברה לגור בקיבוץ יפעת וכאן הקימה את ביתה וגידלה את ילדיה.

זרע האהבה לחוט ולמחט נזרע כבר בילדותה אמה רקמה ותפרה והיה אך טבעי שהיא תלך בדרכה, כך לפני כ 40 שנה התחלה ללמוד במכללת תל חי אומנות אצל האומנית גילה מדר שהפכה עבורה למנטור. במשך שנים העמיקה והרחיבה את הידע שלה בתחום הטקסטיל , צביעת בדים וחוטים שילוב חומרים שונים ליצירה עצמאית ומיוחדת עם אמירה אישית ברורה. שרה מקפידה להביא ליצירה שלה את האני תוך הבאה של התוכן בסגנון ייחודי – חופשי וצבעוני במיוחד.

בשנים האחרונות חוברת שרה לאומנים מתחומים שונים כמו קרמיקה , פיסול בברזל ועוד ליצירה משותפת מיוחדת.

שרה מספרת על ה"דו שיח" שיש לה עם החומרים , הצבעים , המרקמים שאיתם היא עובדת. " הם מחליטים אני רק מבצעת - איזה צבע ירקם עכשיו , איזה חרוז מתאים ליד" 

לאחר הרבה הפצרות ובקשות נעתרה שרה לפתוח את ביתה לסדנאות רקמה – מפגשים של פעם בחודש בהם היא מלמדת ומשתפת את המשתתפות באני מאמין היצירתי שלה. המפגשים בני 3 שעות נפתחים בשיח על אומן המהווה השראה ליצירה ייחודית. כל משתתפת מקבלת בד ורוקמת לפי ההנחיות של שרה את סיפורה שלה.

שרה מחלקת טיפים ומגלה הרבה סודות מתוך הסטודיו שלה כדי לחזק את היוצרות. כל אחת מהרוקמות מקבלת הדרכה מדויקת לעבודה שלה ומה התוכנית להמשך היצירה.

שלוש השעות עברו מהר כל כך . היה כל כך נעים ומרגש עבורי להכיר וללמוד משרה. לשרה יש את אותו ברק מיוחד בעיניים של האדם שחיי את החלום. היא אומרת שיש לה כל כך הרבה תכניות ליצירות , לרקמות ולספרים שהיא רוצה עוד לקרוא לעוד 3 סבבים שלמים של חיי אדם.

אם אתם אוהבים רקמה ואומנות ורוצים ללמוד מאחת היוצרות המיוחדות בארץ ממליצה לכם לדבר עם שרה אבנין גנישר מקיבוץ יפעת 052-3728853.

תערוכת HOPE במוזאון מוזיא תל אביב

 

ג'ואנה שומאלי

הקיץ כבר מכה בנו בכל כוחו. כל שנה מרגיש לי כי הקיץ חם יותר ולח יותר ( התחממות גלובלית?). אין כמו תערוכה מצוינת במוזאון ממוזג בעוצמה כדי לשובב את הנפש ולקרר את הגוף.

תערוכת HOPE היוקרתית יצאה לסיור בגלריות ובמוזיאונים נבחרים ברחבי העולם, הגיע גם אלינו למוזאון מוזיא התל אביבי לאחר הצגת הבכורה במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון (V&A Museum) .

"HOPE" הינה תערוכה בה מוצגים מיטב תצלומיהם של זוכי פרס פִּיקְטֶה. פרס פִּיקְטֶה (Prix Pictet) הוא הפרס היוקרתי בעולם לצילום ולקיימות ששם לו למטרה להסב את תשומת ליבנו – בכל מקום על כדור הארץ לנושאים פחות מדוברים, נושאים שלא תמיד נעים להסתכל עליהם וגם נושאים יום יומיים המציגים את האנושות באור אחר. כוחו של הצלם ונקודת המבט הייחודית שלו מעבירה את הצופה חוויה מיוחדת ומטלטת ומספקת הרבה נקודות למחשבה.

סדרות התצלומים המגוונות של צלמים מרחבי העולם שנבחרו להציג בתערוכה מדגישות התקדמות ושינוי חיובי במאבק המתמשך להציל את כדור הארץ מחד ומחזקת את הדרך שיש עוד לעשות מאידך. התצלומים חושפים רגעים של ניצחון אל נוכח מצוקה, וגם של שמחה ואושר ברגעים קשים , מבט של תיקווה בסיטואציות שנראות עצובות במיוחד, ניסיונות מוצלחים לתקן ולשקם את עולם הטבע ודרכים שבהן הלך רוח של אופטימיות יכול לעזור לעשות את השינוי.

הצלמים שנבחרו להציג בתערוכה מציגים את הנושא הנבחר מנקודות מבט מגוונות ובינלאומיות. חבר השופטים בחר את עבודותיהם המצוינות מתוך מבחר של מעל 4,800 תצלומים, בעזרת רשת בינלאומית של ממליצים: מומחים מובילים באמנות חזותית, מנהלים ואוצרים של מוזיאונים נחשבים.

רוס מגדוגל

מרגרט קורטני קלארק

הצלמת ג'ואנה שומאלי מחוף השנהב היא הזוכה הגדולה של התערוכה ולעניות דעתי בצדק גמור. ג'ואנה שומאלי קיבלה את פרס פִּיקְטֶה על הסדרה Ça va aller (יהיה בסדר), המציגה תצלומים שצולמו שלושה שבועות לאחר מתקפת הטרור בגראן־בסאם, שהתרחשה ביום ראשון, 13 במרץ, 2016. שומאלי אומנית מוכשרת במיוחד רוקמת על תצלומיה, וכך משלימה את הפעולה של יצירת דימוי מצולם המוסיף עומק ותקווה באזור של אסון. מנימוקי הפרס: "מחשבה מקורית מבריקה על יכולתה של רוח האדם לשאוב תקווה וחוסן אפילו מהאירועים הטראומטיים ביותר".

ג'ואנה שומאלי

ג'ואנה שומאלי

 הצלמים הנבחרים האחרים המציגים בתערוכה:

מרגרט קורטני-קלארק, נמיביה; רנה אפנדי, אזרבייג'ן; לוקאס פוליה, ארצות הברית; ג'אנל לינץ', ארצות הברית; רוס מק'דונל, אירלנד; אייבור פריקט, אירלנד; רובין רוד, דרום אפריקה; אבויסקה ון דר מולן, הולנד; אלכסיה וובסטר, דרום אפריקה.

 לצפייה בראיונות עם האמנים המציגים לחצו כאן

 הנגיעה הישראלית בפרס פיקטה

פרס פיקטה: צילום ומגפת הקורונה (Confinement) ארבעת המציגים בחלק זה של התערוכה הם צלמים שהביוגרפיה שלהם קשורה בישראל ואשר פועלים בעיקר בשדה הצילום האמנותי הבינלאומי.

הצלמים המציגים בחלק זה של התערוכה : עילית אזולאי, אורי גרשט, פבל וולברג, נדב קנדר

כל אחד מצלמים אלה תרגם את התחושות שלו בתקופת הקורונה ותיעל אותם לכיוון ייחודי שלו. פבלו וולברג צילם את חיי הלילה של בעלי החיים בתל אביב הריקה בימי סגר. עילית הביעה את עצמה במדיום הצילום הדיגיטלי והאומנות המומחשת

פבל וולברג

התערוכה עוררה בי תחושות רבות של התפעלות חמלה כאב וגם תקווה הכול בערבוביה. מרשים איך אפשר להעביר מסר כל כך עמוק בצילום בלבד.

 התערוכה בשלוש שפות - עברית, אנגלית וערבית

  אוצר Confinement בישראל: גיא רז

 התערוכה תוצג עד 19.9 בלבד!