יום שני, 8 ביוני 2026

באר שבע שלא הכרתם: סיור האמנות והקולינריה שאתם חייבים לעצמכם

 כשחשבתם על סיור האמנות הבא שלכם, סביר להניח שדמיינתם את הגלריות של תל אביב או את הסמטאות של ירושלים. תנו לי לחדש לכם ולהכיר לכם סצנה תרבותית מתפתחת ומרתקת, הנמצאת דווקא בדרום. באר שבע חווה בשנים האחרונות רנסנס אמנותי וקולינרי שילוב של היסטוריה עשירה, ארכיטקטורה ייחודית ואנרגיה יצירתית צעירה.

אם אתם מחפשים יום של השראה, ניתוק מהשגרה וטעמים טובים, הנה מסלול סיור מושלם שבו תכירו רק חלק קטן ממה שיש לבאר שבע להציע.

קפה ומאפה לפתיחת היום: עגלת הקפה "פטיטפוט"

צילום איריס לוי
אין סיור  מוצלח שלא מתחיל בעגלת קפה טובה, שבה מוגשים קפה איכותי ומשהו מתוק ליד. את הבוקר נפתח בעגלת הקפה הפסטורלית  בעלת השם המטולוגי "פיטפוט", הממוקמת בלב מתחם המוזיאונים שבעיר העתיקה. המקום מציע פינת חמד ירוקה הממוקמת במתחם המוזאונים בה מוגש קפה משובח שנטחן במקום, מאפים צרפתיים פריכים, כריכים מושקעים, מגוון עוגיות מפנקות וקינוחים בעבודת יד. האווירה הנינוחה והעיצוב המזמין הם המבוא המושלם ליום שכולו אסתטיקה.

צילום איריס לוי
המוזיאון לאמנות בנגב

לאחר שהתעוררנו, נפנה אל המוזיאון לאמנות בנגב, אך רגע לפני שניכנס – נתרשם מהמבנה המהמם שבו הוא שוכן: מבנה היסטורי מרהיב מהתקופה העות'מאנית (בית המושל לשעבר) שנבנה בשנת 1906, ועבר מיד ליד מהטורקים לאנגלים. לאחר קום המדינה שכנה במבנה זה עיריית באר שבע, ולימים הוא שופץ, שומר והפך למוזיאון. כיום, המוזיאון משמש כמרכז תרבותי וחינוכי שבו מתקיימים מפגשים, הרצאות, סדנאות ואפילו מופעים בשעות הערב במהלך הקיץ.

מוזאון לאומנות בנגב צילום איריס לוי
אוצר המוזיאון, רון ברטוש, שליווה את הסיור, מסביר כי המוזיאון מציג תערוכות מתחלפות בנושאים שונים, ולעיתים מארח תערוכות אוסף המגיעות ממוזיאונים גדולים בארץ ובעולם. בימים אלו המוזיאון משיק שלוש תערוכות חדשות ומסקרנות. כל אחת מהן מביאה קול ייחודי, אך מה שמחבר ביניהן הוא העיסוק בטבע ובנוף הישראלי

"נופים פתאומיים" / צבי מאירוביץ: תערוכה המוקדשת לאחד מחלוצי הציור המופשט בישראל וממייסדי קבוצת "אופקים חדשים". מאירוביץ מפגיש את הצופה עם נופים ישראליים שעברו פילטר של סערה רגשית, ציור מופשט חזק וכתמי צבע עזים. השם "נופים פתאומיים" משקף את הדרך שבה הטבע מתפרץ אל הבד – לא כהעתק מדויק, אלא כחוויה חזותית מפתיעה, דינמית ורבת עוצמה. חלק נכבד מהיצירות צוירו בהשראת ביקורו בנגב ונופי ים המלח. מאירוביץ שיתף בעבר כי נופי סדום לקחו אותו לתחושות של תקופת בראשית, וכי הצבע הירוק בציוריו מייצג את המתכות המתחמצנות באוויר המדבר.

צייר צבי מאירוביץ צילום איריס לוי

צייר צבי מאירוביץ צילום איריס לוי
gתיאטרון הטבע" / אבישי פלטק: פלטק הוא צייר ישראלי מוערך, בוגר המחלקה לאמנות בבצלאל (2010), שחי ויוצר בקיבוץ כברי. בשנות המלחמה נדד עם כל קיבוצו ועבר להתגורר זמנית בקיבוץ נחשון – תקופה שנצרבה עמוק בנפשו ובעבודותיו. פלטק אינו חושש להביע את עמדתו ומטבל את דבריו ואת יצירותיו בהומור ציני מחודד. הוא ידוע בעיקר בזכות ציורי שמן על בד המאופיינים בבחינה מדוקדקת של אור, צל וצמחייה מקומית. ציוריו נראים לעיתים במבט ראשון כמו צילום ריאליסטי, אך ממבט קרוב הם מגלים עבודת מכחול מופשטת ושכבות צבע עשירות. בעבודותיו הוא חוקר את המתח שבין הטבע הפראי לטבע המבוית. פלטק מתייחס לצמחים ולעצים אותם הוא מצייר כאילו היו בני אדם או יצורים חיים, מעניק להם שמות ומייחס להם רגשות, מה שהופך את תערוכת היחיד המוזיאלית הראשונה שלו למעניינת ומסקרנת ביותר.

אבישי פלטק צילום איריס לוי


צייר אבישי פלטק צילום איריס לוי

באר המשאלות" / אנה פרומצ'נקו:  פרומצ'נקו היא אמנית רב-תחומית מרתקת, המשתמשת במגוון חומרים ומדיומים ביצירתה. היא יוצרת בטכניקות מעורבות הכוללות פיסול, מיצגים תלויי-מקום, וידאו-ארט, רישום ושימוש ייחודי בדיו על גבי נייר ומצעים שונים. תערוכתה הנוכחית מוקדשת למיצב חללי חווייתי הכולל וידאו, פיסול וקול. בחלל חשוך מוצגת באר מים שלה פנים והסברים רבים. הבאר נטועה ברצפת המוזיאון, ובאמצעות עבודת הווידאו נוצרת אשליה מהפנטת שהמים בבאר עולים ויורדים בקצב של נשימה.
אנה פרומצ'נקו צילום איריס לוי

שילוב שלוש התערוכות והבחירה להציג אותן זו לצד זו מייצרים דיאלוג מרתק בין ציור שמן קלאסי-עכשווי, ציור אבסטרקט ומיצב חומרי רב-תחומי המשולב בווידאו. זוהי חוויה אמנותית מבורכת ומעשירה.

ארכיטקטורה ותרבות: המוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח

במרחק הליכה קצר משם, באותו מתחם מוזיאונים, שוכן המוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח. עוד לפני שנכנסים פנימה, המבנה עצמו הוא יצירת אמנות: השוכן במסגד הגדול של באר שבע, שנבנה בשנת 1906 על ידי השלטון העות'מאני. המבנה מתאפיין בקשתות מרשימות, חצר פנימית קסומה עם מזרקת שיש, וצריח  שמיתמר אל על – עדות ארכיטקטונית נדירה ליופי היסטורי שנשמר בקפידה.

מוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח. צילום איריס לוי

מוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח. צילום איריס לוי

בתוך חלל המסגד מוצגת כעת תערוכה חדשה ומרהיבה בשם "מים חיים". כל המוצגים בתערוכה הובאו בהשאלה ממוזיאון ישראל בירושלים, ומקורם בפרס העתיקה. התערוכה צוללת אל המשמעויות העמוקות של המים בתרבות, בדת ובאמנות האסלאמית – לא רק כמשאב הישרדותי חיוני באזורים צחיחים, אלא כסמל עליון לטהרה, להתחדשות ולחסד. בין הפריטים תמצאו חפצים עתיקים ונדירים כמו כלי מים רקועים ואלמנטים עיטוריים היסטוריים, שכדי לצפות בפרטיהם הקטנים מומלץ להיעזר בזכוכית מגדלת.

צילום איריס לוי

צילום איריס לוי

נשימה של טבע ואמנות: גן הפסלים – "גן רז"

כדי לעבד את כל הרשמים האמנותיים שספגנו, נמשיך לטיול רגוע ב"גן רז", גן פסלים פתוח ומטופח המוקדש לזכרו של רז יצחקי ז"ל. הגן משלב בין צמחייה מדברית עשירה לבין עשרות פסלי סביבה מרשימים העשויים מאבן, ברזל וחימר. ההליכה בין השבילים מאפשרת ליהנות מאמנות תחת כיפת השמיים, לנשום את האוויר המדברי הנעים ולמצוא פינות חמד מוצלות למנוחה והשראה.

גן רז .צילום איריס לוי

צילום איריס לוי

הסיום המושלם: ארוחת צהרים ב"קבב אמונה" הוותיקה

אחרי ההתרגשות והחוויה האמנותית העשירה, הגוף דורש אוכל אמיתי, במיוחד כשמגיעה שעת הצהריים. במרחק של פחות מ 10 דקות הליכה נמצאת מסעדת "קבב אמונה" המיתולוגית, ממוסדות האוכל הוותיקים והמוערכים ביותר בבאר שבע.

מדובר במסעדה משפחתית קטנה ושורשית ששומרת על הגחלת כבר עשרות שנים. הקבב שלהם – שנעשה לפי מתכון סודי, נצלה במיומנות על גחלים ומוגש עסיסי וחם לצד סלטים טריים הנחתכים במקום, צ'יפס ביתי אמיתי ופיתות חמות – טוב ומנחם בדיוק כמו הכנסת האורחים הדרומית: פשוט, אותנטי וטעים להפליא. במקום מוגשות ארוחות עסקיות משתלמות, והמסעדה פתוחה בימים א'-ה' בין השעות 10:00 ל-22:00.

קבב אמונה צילום איריס לוי

צילום איריס לוי

סיור אמנות בבאר שבע הוא לא רק ביקור בגלריות, אלא מסע בזמן שמחבר בין אדריכלות עות'מאנית, אמנות עכשווית פורצת דרך וקולינריה מקומית משובחת. פנו לעצמכם יום, ובואו לגלות את באר שבע האמיתית.

יום שלישי, 2 ביוני 2026

כשהקסם העתיק פוגש אומץ של ילדה אחת: "ילדת הדרקונים האחרונה" – ספר פנטזיה לבני נוער

 בימינו קשה מאוד לגרום לבני נוער לעזוב, אפילו לפרקי זמן קצרים, את המסכים ולעבור לקריאת ספר. כדי שזה יקרה, חשוב לעודד ולאמץ אצל הילד הרגלי קריאה כבר מההתחלה, וחשוב לא פחות לחשוף את המתבגרים לספרים מרתקים – כאלה שלוקחים אותם למחוזות רחוקים בדמיון, אך בו-זמנית נשארים נאמנים לרגשות האנושיים העמוקים והטהורים ביותר שלנו. "ילדת הדרקונים האחרונה", ספרו המרתק של רז קלמנוביץ, עושה בדיוק את זה: הוא רוקם עולם פנטזיה עשיר, סוחף ומלא קסם, שבמרכזו עומדים ערכים של אומץ, חברות והגנה על החלש.

עלילה סוחפת ומלאת תעוזה

הספר לוקח את הקורא למסע מיוחד בעולם שבו הדרקונים – אותם יצורים אגדיים, עוצמתיים ומרהיבים – הולכים ונעלמים מן העולם. במרכז העלילה עומדת גיבורה צעירה, אמיצה ויוצאת דופן, המגלה כי גורלה קשור קשר בל ינתק לדרקונים האחרונים שנותרו.

באומץ לב ותוך תחושת שליחות, היא יוצאת למסע הרפתקאות מפותל ומלא סכנות כדי להגן על היצורים המופלאים הללו מפני כוחות אפלים שרוצים להשמיד או לנצל אותם. הספר בנוי בחוכמה רבה ושומר על מתח וקצב מהיר לכל אורכו; בכל פרק נחשפים סודות חדשים, סכנות בדרך, אך גם בני ברית מפתיעים ותגליות מרגשות על כוחה של רוח האדם ועל עוצמתה של חברות אמת.

התיאורים המרגשים והציוריים בספר מוחשיים כל כך, שניתן ממש להרגיש את מעופם של הדרקונים, "לראות" בעיני הרוח את הנופים הפראיים ולחוש את האטמוספרה המסתורית. כל אלה מאפשרים לקורא פשוט "לצלול" לתוך העלילה ולראות את הדברים מתפתחים מול עיניו, ממש כמו ביצירת אמנות ויזואלית חיה.

לסיכום: פנינה אמיתית על מדף הספרים

"ילדת הדרקונים האחרונה" הוא ספר הרפתקאות פנטסטי, מעורר השראה ומחמם לב, שפשוט לא ניתן להניח מהיד. זהו חיבור מושלם עבור חובבי סיפורי הרפתקאות קלאסיים עם טוויסט מודרני ומרענן, המתאים להפליא לילדים ולנוער צעיר שמחפשים ספר קריאה עצמית שיסחף אותם רחוק.

יום שבת, 30 במאי 2026

"סוד הסלע השחור" – יצירת מופת ויזואלית וחינוכית

 ישנם ספרי ילדים שמצליחים לכבוש את הלב מהרגע הראשון שמביטים בכריכתם, ו"סוד הסלע השחור" הוא דוגמה מופתית לכך. מדובר בסיפור הרפתקאות יפהפה ורגיש, המשלב מסר סביבתי עמוק עם חוויה ויזואלית עשירה שהופכת אותו לפנינה אמיתית על מדף הספרים הביתי. לא במקרה הוא זיכה את יוצרו בפרס ספר הילדים המצטיין באנגליה לשנת 2018.

גיבורת הספר היא ארין הקטנה, ילדה סקרנית ואמיצה החיה בעיירת דייגים קטנה. למרות גילה הצעיר, היא חולמת לצאת להפלגה עם אמה, דייגת מקצועית, אך האם מסרבת לקחת אותה בעקבות סיפורי האימה של הדייגים על "הסלע השחור" – סלע מסתורי, ענק והרסני הפוגע בספינות.

צילום איריס לוי

ארין אינה מוותרת, מתגנבת לסירה ויוצאת אל הים, אך במהלך השיט היא נופלת למים. שם, במעמקים, היא מגלה את הסוד ואת האמת המרגשת: הסלע השחור אינו מפלצת אכזרית, אלא יצור חי, נושם ומרתק, המהווה בית גידול ומקלט למושבה עצומה ומרהיבה של יצורי ים מכל הסוגים. מכאן, משימתה של ארין הופכת להרפתקת הצלה – להגן על הסלע מפני בני העיירה המבוהלים שמנסים להרוס אותו. זהו סיפור קלאסי על אומץ, המלמד כמה חשוב להתבונן מעבר לפחד, ומדגיש את ערכי קבלת האחר, שמירת הטבע והאיזון האקולוגי.

אי אפשר לדבר על הספר בלי להקדיש את מרכז הבמה לאיורים המופלאים של ג'ו טוד-סטאנטון, שהוא גם הסופר וגם המאייר של הספר. האיורים המרהיבים אינם רק מלווים את הטקסט – הם מספרים את הסיפור בעצמם. כל כפולה של דפים היא יצירת אמנות שאפשר לבהות בה דקות ארוכות, ונהנינו מאוד במהלך הקריאה "לצלול" לתוך התמונות ולחפש את עשרות סוגי הדגים, המדוזות, התמנונים והאלמוגים השזורים בתוך דמותו הענקית של הסלע.

אהבתי מאוד לקרוא ולהקריא את "סוד הסלע השחור". הערכתי במיוחד את האופן שבו הצליח הסופר להעביר מסר אקולוגי עמוק ומורכב של הגנה על הסביבה, דרך פנייה אל הרגש, הדמיון והסקרנות הטבעית של הילדים – מבלי להיות טרחני או מטיף. לתחושתי, הספר מתאים להקראה משותפת מגיל 4 ומעלה, והוא מזמין שיח מרתק על הטבע, על הפחד מהלא נודע, ועל יכולתו של ילד אחד קטן לשנות את העולם.

יום ראשון, 24 במאי 2026

מדברים על מוות – עם צחוק: "מקומות שמורים" בתיאטרון באר שבע

 ש נושאים שכשאנחנו נתקלים בהם, האינסטינקט הראשוני שלנו הוא להתכווץ. מוות, אבל, וחלוקת קברים הם ללא ספק בראש הרשימה הזו. בתיאטרון באר שבע מציגים דרך נוספת לעסוק בנושאים אלו – דרך הצחוק. הם אינם חוששים לגעת בעצבים החשופים ביותר של הקיום האנושי, ובהעלאת ההצגה "מקומות שמורים", הם מראים לצופה שאפשר, ואפילו נחוץ, לעסוק במוות בדרך מבריקה, אמיצה ומצחיקה עד דמעות.

האומץ לצחוק כמעט על הכול

"מקומות שמורים", דרמה-קומית ישראלית חדשה מאת איתן ענר ובבימויה של תמר קינן, לוקחת סיטואציה מקברית לכאורה והופכת אותה לקומדיה אנושית ישראלית משובחת. חנה (אסתי זקהיים הנהדרת), אלמנה דתייה מרמת גן, מגלה לתדהמתה שבחלקת הקבר שרכשה לעצמה מבעוד מועד, לצד בעלה המנוח, נקברה אישה אחרת. הדמיון מתחיל לרוץ קדימה: "מי האישה הזרה הזו השוכבת לצד בעלי?"

כאן טמון היופי, וגם העוקץ, של ההצגה: במקום לשקוע בטרגדיה או בביקורת חברתית יבשה על חברות קדישא, המחזה בוחר בהומור ככלי נשק וככלי ריפוי. הבחירה לעסוק במאבק על "נדל"ן נצחי" בדרך קומית היא הברקה. היא מאפשרת לקהל לקחת חלק ולגעת בפחד הכי גדול שלנו – הסופיות – ממרחק בטוח, דרך המגוחכות של העיסוק הבירוקרטי ופחות (למרות נוכחותו) בכאב.

צילום: מעיין קאופמן 

חוש הומור כשפה של פיוס

חוש ההומור בהצגה אינו "הומור שחור" זול. הוא נובע מתוך הסיטואציות האבסורדיות ומתוך המפגש בין הדמויות המנוגדות. המסע של חנה להשבת "המקום שלה" מפגיש אותה עם חנא, אותו משחק חליפה נאטור הכריזמטי – עורך דין בדימוס, אלמן ערבי-נוצרי מיפו. הבחירה בדמות זו מוסיפה עוד עוקץ לנושא. המפגש בין היהודייה לבין הערבי-הנוצרי מעלה רבדים נוספים של קונפליקט, שגם אותו צולחת ההצגה בדרך ההומור המשובח.

צילום: מעיין קאופמן 

הדיאלוגים שנונים, מלאי חן ומפתיעים ברגישותם. ההומור משמש כאן כשפה משותפת, המגשרת על פני פערים של דת, לאום ותרבות מול הגורל המשותף לכולנו. הצחוק שנשמע באולם בתכיפות רבה הרגיש לי לא רק צחוק של שעשוע. בהקשבה ללחשושים העוברים בקהל הובהר לי כי הצחוק הוא צחוק של פורקן, של הזדהות, ושל הבנה שדווקא העיסוק בסוף מדגיש את חשיבותם של החיים, האהבה והקשר האנושי ב"כאן ועכשיו". המאבק על הקבר הופך, בדרך פלאית וקומית, למאבק על הזכות להתאהב מחדש בחיים.

התיאטרון כמוסד אמנותי אמיץ

בעונת ההצגות הנוכחית צפיתי במספר הצגות חדשות בתיאטרון באר שבע. התיאטרון באר שבע מוכיח שוב שהוא מוסד אמנותי אמיץ ורלוונטי, שאינו נרתע מעיסוק בנושאים מורכבים, טעונים וכואבים. לצד "מקומות שמורים", הרפרטואר כולל יצירות כמו "העלמה והמוות" (העוסקת בטראומה ונקמה) ופינק ליידי (העוסקת במגזר החרדי) המראות מחויבות עמוקה להצבת מראה מול החברה הישראלית, גם כשההשתקפות אינה קלה לצפייה. הבחירה להנגיש נושאים אלו, ובמיוחד את נושא המוות, דרך קומדיה איכותית כמו "מקומות שמורים", היא עדות לבגרות אמנותית ולהבנה עמוקה של כוחו המרפא של התיאטרון.

משתתפים  : אסתי זקהיים, חליפה נאטור, אורן כהן/יואב דונט, רון ביטרמן, ויקי כהן, מיכל שטמלר

יום חמישי, 21 במאי 2026

קסם של ספר: "אורי והחיות"

 ישנם ספרי ילדים שמצליחים לעשות משהו מעבר לסיפור סיפור; הם מייצרים חוויה, בונים עולם ומחבקים את הילד וגם את ההורה ברגעים הכי רגישים של היום. "אורי והחיות

" של אורלי דבור הוא בדיוק ספר כזה – יצירת קטנה, עדינה ומלאת חן, שהופכת את טקס ההירדמות לרגע קסום ומצופה.

עלילה שובת לב לשעת ההשכבה

הסיפור פשוט, מוכר וכל כך אנושי: אורי הקטן לא מצליח להירדם. מי מאיתנו לא מכיר את הרגע הזה? אך במקום תסכול, אורלי דבור מזמינה את הקוראים הצעירים למסע לילי מתוק. יחד עם אורי, הילדים יוצאים לחפש ולספור את החיות המגיעות לבקר אותו בחדרו החשוך-למחצה. זוהי עלילה מחזורית, מרגיעה ומלאת ביטחון, המעניקה לילד תחושת שליטה ורוגע לקראת השינה.

יותר מסתם ספר: חוויה אינטראקטיבית

הקסם האמיתי של "אורי והחיות" נמצא בדרך שבה הוא מפעיל את בילד מוזמן:

1.    לחפש ולמצוא: החיות והצעצועים של אורי (כמו המכונית האדומה) מסתתרים בין הדפים, והחיפוש אחריהם הופך למשחק מהנה ומפתח קשב.

2.    לספור: הספר משלב לימוד ספירה בצורה טבעית וחווייתית, כחלק מהניסיון להרדים את אורי.

3.    להמשיך לשחק: הייחוד של אורלי דבור הוא בכך שהיא יוצרת עולם שלם של דמוי.ת יפיפיות המזמינות את הילד  לעוף עם הדמיון שלו גם אחרי שדפי הספר מסתיימים .

איורים שהם חיבוק ויזואלי

אורלי דבור, מאיירת ומומחית לאיור, העניקה לספר סגנון חזותי מהפנט. האיורים רכים, חמים ומלאי הבעה, בגוונים שמתאימים בדיוק לאווירת הלילה והחלום. דמותו של אורי מתוקה ומעוררת הזדהות, והחיות מאוירות בחן רב, לא מפחידות אלא חבריות ומנחמות. כל כפולה היא יצירת אמנות קטנה שכיף להתבונן בה שוב ושוב.

לסיכום: מתנה מושלמת

"אורי והחיות" הוא ספר עדין, חכם ומלא אהבה לילדים. הנותן מענה לצורך אמיתי של הורים וילדים בטקס לפני השינה שיהיה רגוע וחיובי. בזכות השילוב בין טקסט מרגיע, באינטראקטיביות מחשבתית עם איורים שובי לב, הוא הופך בכיף לספר המועדף לקריאה של "עוד פעם אחת ודי".

אם אתם מחפשים כמוני מחפשים ספר שהוא גם סיפור טוב וגם משחק מפתח, גם רגע של יחד וגם ברכת לילה טוב חמה – "אורי והחיות" הוא הבחירה מאוד טובה

יום ראשון, 17 במאי 2026

אדון ענני - הסיפור על הענן שרצה להיות הכי גדול בעולם

 "אדון ענני" הוא סיפור רך ועדין (כמו ענן), המשתמש בעולם הטבע המוכר והקרוב כדי לגעת בעולם הרגש העמוק – הבחירה בין ה"אני" ל"אנחנו", ובמיוחד תפקידו של כל אחד בעולם.

לגיבור הספר, אדון ענני, יש חלום גדול מאוד: הוא רוצה להיות הענן הכי גדול בעולם, גדול יותר מכולם. כדי להגשים את החלום הזה, עליו לצבור בתוכו עוד ועוד טיפות גשם. אך פעולה זו מעמידה אותו בפני דילמה קשה: האם לשמור את הטיפות בתוכו כדי להמשיך לגדול ולהרשים, או לשחרר אותן כדי שימלאו את תפקידן בטבע – להשקות את האדמה, להצמיח פרחים ולשמח את העולם? אכן התלבטות קשה. הספר מלווה את אדון ענני בהתלבטות שלו, עד לקבלת ההחלטה הסופית.


הסיפור התמים הוא שער לשיח וחשיבה עם הילד על נושאים חשובים במיוחד:

  • נתינה מול אנוכיות (אני מול הכלל): המקום שבו נתינה ושחרור (של טיפות, של כוח) עשויים להיות חשובים יותר מהסיפוק העצמי, וכי הסיפוק הגדול ביותר מגיע לעיתים דווקא כשעוזרים לאחרים למלא את תפקידם.

  • החיבור לטבע ולסביבה: דרך העלילה הילד נהנה ולומד בצורה חווייתית על שימושי המים, חשיבות הגשם ותפקידו במחזור החיים בטבע.

אחד הרכיבים הבולטים שהופך את "אדון ענני" לספר שובה לב הוא האיור שלו. האיורים מתאפיינים בסגנון רך וצבעוני, המשלים בצורה יפה את הטקסט. המאייר עוזי בנימין השכיל להעניק לאדון ענני אישיות כובשת דרך הבעות פנים מלאות רגש, ודרך שינויי הגוון והגודל המרהיבים שלו – מהרגעים שבהם הוא לבן ואוורירי ועד כשהוא הופך לאפור, כבד ומלא בטיפות. הוויזואליה הזו הופכת את דמותו של הענן למוחשית ומובנת מאוד.

ובאופן אישי, חוויית ההקראה של "אדון ענני" הייתה תענוג. השפה הזורמת והמקצבית מהנה ומלמדת. נהניתי להקריא לתום שלי את הספר. בטוחה שנחזור אליו לא פעם בשבועות הקרובים.

ספר מאת :אוריה קרייסברג

איורים עוזי בנימין

יום ראשון, 10 במאי 2026

"בלגן בא לגן " משחק מילים מקסים הופכים לקסם של ספר

 ישנם ספרי ילדים שמצליחים ללכוד רגע מזוכך של ילדות – רגע שבו התרגשות עצומה פוגשת בלגן מוחלט. "בלגן בא לגן", ספרו הראשון לילדים של הבמאי והמחזאי המוערך עידן עמית (בהוצאת "אגם"), הוא בדיוק ספר כזה. זהו טקסט ששובה את לב הילדים בזכות גיבורים שובבים וסיטואציות שקל להזדהות איתן.

אורח חשוב מגיע לביקור... וגם הבלגן

הסיפור פותח ביום רגיל לגמרי בגן הילדים. ההתרגשות בשיאה לקראת בואו של אורח חדש ומסקרן. אלא שברגע אחד, כפי שקורה לא פעם בחיים וביצירה, ההכנות הנלהבות הופכות את הסדר לבלגן מוחלט. הילדים והגננת מבינים שממש לא כך מקבלים אורחים חשובים, אז... ברור שצריך לסדר!

אולם, ברגע שהאורח המיוחל מגיע – מתברר שמדובר בכלב שובב. ההתלהבות העצומה שלו, שפוגשת את שמחת הילדים, יוצרת כאוס מחודש: משחקים עפים, צבעים נשפכים, והגן הופך שוב ל"בלגן" אחד גדול.

כאן נכנס לתמונה משחק המילים המקסים שעומד בלב הספר: הקשר הלשוני בין הצירוף "בא לגן", לבין המילה "בלגן".מעלה חיוך רחב, וכל שנותר לילדים הוא לתת את השם המתבקש ביותר בסיטואציה בלגן

מסר עדין וחכם על אחריות ושיתוף פעולה

לצד הצחוק והשובבות, הספר מעביר בחן רב, דרך המלל , החריזה הקלילה והאיור המקסים, מסר חינוכי עדין וחכם. הילדים לומדים כי בעוד שבלגן הוא חלק טבעי מהיצירה והכיף, האחריות לסדר את העולם שלהם בחזרה היא חלק בלתי נפרד מהמשחק. הספר מלמד בנועם כיצד גם משימת הסדר יכולה להפוך בעצמה להרפתקה משותפת, מהנה ומלאת שיתוף פעולה בין החברים בגן – והכול בגובה העיניים של הילדים.

חגיגה ויזואלית שובת לב

את החוויה משלימים האיורים המרהיבים של הספר, מעשי ידיו של יניב שמעוני. שמעוני הילדים יכולים ללכת לאיבוד בתוך האיורים – איורים בעלי נגיעה צבעוניות נהדרת, שאינם "מתחנפים" לדמויות, אלא מציגים אותן באופן אותנטי ומלא הבעה.


לסיכום: "בלגן בא לגן" הוא ספר ילדים חמוד להפליא המשלב הומור משובח ואיורים שובי לב. זהו ספר שגרם לתום שלנו לצחוק בקול רם. אני כבר הוספתי את הספר לרשימת הספרים המועדפים עלי לקריאה משותפת ב"שעות הזהב" עם נכדיי.