יום שבת, 30 במאי 2026

"סוד הסלע השחור" – יצירת מופת ויזואלית וחינוכית

 ישנם ספרי ילדים שמצליחים לכבוש את הלב מהרגע הראשון שמביטים בכריכתם, ו"סוד הסלע השחור" הוא דוגמה מופתית לכך. מדובר בסיפור הרפתקאות יפהפה ורגיש, המשלב מסר סביבתי עמוק עם חוויה ויזואלית עשירה שהופכת אותו לפנינה אמיתית על מדף הספרים הביתי. לא במקרה הוא זיכה את יוצרו בפרס ספר הילדים המצטיין באנגליה לשנת 2018.

גיבורת הספר היא ארין הקטנה, ילדה סקרנית ואמיצה החיה בעיירת דייגים קטנה. למרות גילה הצעיר, היא חולמת לצאת להפלגה עם אמה, דייגת מקצועית, אך האם מסרבת לקחת אותה בעקבות סיפורי האימה של הדייגים על "הסלע השחור" – סלע מסתורי, ענק והרסני הפוגע בספינות.

ארין אינה מוותרת, מתגנבת לסירה ויוצאת אל הים, אך במהלך השיט היא נופלת למים. שם, במעמקים, היא מגלה את הסוד ואת האמת המרגשת: הסלע השחור אינו מפלצת אכזרית, אלא יצור חי, נושם ומרתק, המהווה בית גידול ומקלט למושבה עצומה ומרהיבה של יצורי ים מכל הסוגים. מכאן, משימתה של ארין הופכת להרפתקת הצלה – להגן על הסלע מפני בני העיירה המבוהלים שמנסים להרוס אותו. זהו סיפור קלאסי על אומץ, המלמד כמה חשוב להתבונן מעבר לפחד, ומדגיש את ערכי קבלת האחר, שמירת הטבע והאיזון האקולוגי.

אי אפשר לדבר על הספר בלי להקדיש את מרכז הבמה לאיורים המופלאים של ג'ו טוד-סטאנטון, שהוא גם הסופר וגם המאייר של הספר. האיורים המרהיבים אינם רק מלווים את הטקסט – הם מספרים את הסיפור בעצמם. כל כפולה של דפים היא יצירת אמנות שאפשר לבהות בה דקות ארוכות, ונהנינו מאוד במהלך הקריאה "לצלול" לתוך התמונות ולחפש את עשרות סוגי הדגים, המדוזות, התמנונים והאלמוגים השזורים בתוך דמותו הענקית של הסלע.

אהבתי מאוד לקרוא ולהקריא את "סוד הסלע השחור". הערכתי במיוחד את האופן שבו הצליח הסופר להעביר מסר אקולוגי עמוק ומורכב של הגנה על הסביבה, דרך פנייה אל הרגש, הדמיון והסקרנות הטבעית של הילדים – מבלי להיות טרחני או מטיף. לתחושתי, הספר מתאים להקראה משותפת מגיל 4 ומעלה, והוא מזמין שיח מרתק על הטבע, על הפחד מהלא נודע, ועל יכולתו של ילד אחד קטן לשנות את העולם.

יום ראשון, 24 במאי 2026

מדברים על מוות – עם צחוק: "מקומות שמורים" בתיאטרון באר שבע

 ש נושאים שכשאנחנו נתקלים בהם, האינסטינקט הראשוני שלנו הוא להתכווץ. מוות, אבל, וחלוקת קברים הם ללא ספק בראש הרשימה הזו. בתיאטרון באר שבע מציגים דרך נוספת לעסוק בנושאים אלו – דרך הצחוק. הם אינם חוששים לגעת בעצבים החשופים ביותר של הקיום האנושי, ובהעלאת ההצגה "מקומות שמורים", הם מראים לצופה שאפשר, ואפילו נחוץ, לעסוק במוות בדרך מבריקה, אמיצה ומצחיקה עד דמעות.

האומץ לצחוק כמעט על הכול

"מקומות שמורים", דרמה-קומית ישראלית חדשה מאת איתן ענר ובבימויה של תמר קינן, לוקחת סיטואציה מקברית לכאורה והופכת אותה לקומדיה אנושית ישראלית משובחת. חנה (אסתי זקהיים הנהדרת), אלמנה דתייה מרמת גן, מגלה לתדהמתה שבחלקת הקבר שרכשה לעצמה מבעוד מועד, לצד בעלה המנוח, נקברה אישה אחרת. הדמיון מתחיל לרוץ קדימה: "מי האישה הזרה הזו השוכבת לצד בעלי?"

כאן טמון היופי, וגם העוקץ, של ההצגה: במקום לשקוע בטרגדיה או בביקורת חברתית יבשה על חברות קדישא, המחזה בוחר בהומור ככלי נשק וככלי ריפוי. הבחירה לעסוק במאבק על "נדל"ן נצחי" בדרך קומית היא הברקה. היא מאפשרת לקהל לקחת חלק ולגעת בפחד הכי גדול שלנו – הסופיות – ממרחק בטוח, דרך המגוחכות של העיסוק הבירוקרטי ופחות (למרות נוכחותו) בכאב.

צילום: מעיין קאופמן 

חוש הומור כשפה של פיוס

חוש ההומור בהצגה אינו "הומור שחור" זול. הוא נובע מתוך הסיטואציות האבסורדיות ומתוך המפגש בין הדמויות המנוגדות. המסע של חנה להשבת "המקום שלה" מפגיש אותה עם חנא, אותו משחק חליפה נאטור הכריזמטי – עורך דין בדימוס, אלמן ערבי-נוצרי מיפו. הבחירה בדמות זו מוסיפה עוד עוקץ לנושא. המפגש בין היהודייה לבין הערבי-הנוצרי מעלה רבדים נוספים של קונפליקט, שגם אותו צולחת ההצגה בדרך ההומור המשובח.

צילום: מעיין קאופמן 

הדיאלוגים שנונים, מלאי חן ומפתיעים ברגישותם. ההומור משמש כאן כשפה משותפת, המגשרת על פני פערים של דת, לאום ותרבות מול הגורל המשותף לכולנו. הצחוק שנשמע באולם בתכיפות רבה הרגיש לי לא רק צחוק של שעשוע. בהקשבה ללחשושים העוברים בקהל הובהר לי כי הצחוק הוא צחוק של פורקן, של הזדהות, ושל הבנה שדווקא העיסוק בסוף מדגיש את חשיבותם של החיים, האהבה והקשר האנושי ב"כאן ועכשיו". המאבק על הקבר הופך, בדרך פלאית וקומית, למאבק על הזכות להתאהב מחדש בחיים.

התיאטרון כמוסד אמנותי אמיץ

בעונת ההצגות הנוכחית צפיתי במספר הצגות חדשות בתיאטרון באר שבע. התיאטרון באר שבע מוכיח שוב שהוא מוסד אמנותי אמיץ ורלוונטי, שאינו נרתע מעיסוק בנושאים מורכבים, טעונים וכואבים. לצד "מקומות שמורים", הרפרטואר כולל יצירות כמו "העלמה והמוות" (העוסקת בטראומה ונקמה) ופינק ליידי (העוסקת במגזר החרדי) המראות מחויבות עמוקה להצבת מראה מול החברה הישראלית, גם כשההשתקפות אינה קלה לצפייה. הבחירה להנגיש נושאים אלו, ובמיוחד את נושא המוות, דרך קומדיה איכותית כמו "מקומות שמורים", היא עדות לבגרות אמנותית ולהבנה עמוקה של כוחו המרפא של התיאטרון.

משתתפים  : אסתי זקהיים, חליפה נאטור, אורן כהן/יואב דונט, רון ביטרמן, ויקי כהן, מיכל שטמלר

יום חמישי, 21 במאי 2026

קסם של ספר: "אורי והחיות"

 ישנם ספרי ילדים שמצליחים לעשות משהו מעבר לסיפור סיפור; הם מייצרים חוויה, בונים עולם ומחבקים את הילד וגם את ההורה ברגעים הכי רגישים של היום. "אורי והחיות

" של אורלי דבור הוא בדיוק ספר כזה – יצירת קטנה, עדינה ומלאת חן, שהופכת את טקס ההירדמות לרגע קסום ומצופה.

עלילה שובת לב לשעת ההשכבה

הסיפור פשוט, מוכר וכל כך אנושי: אורי הקטן לא מצליח להירדם. מי מאיתנו לא מכיר את הרגע הזה? אך במקום תסכול, אורלי דבור מזמינה את הקוראים הצעירים למסע לילי מתוק. יחד עם אורי, הילדים יוצאים לחפש ולספור את החיות המגיעות לבקר אותו בחדרו החשוך-למחצה. זוהי עלילה מחזורית, מרגיעה ומלאת ביטחון, המעניקה לילד תחושת שליטה ורוגע לקראת השינה.

יותר מסתם ספר: חוויה אינטראקטיבית

הקסם האמיתי של "אורי והחיות" נמצא בדרך שבה הוא מפעיל את בילד מוזמן:

1.    לחפש ולמצוא: החיות והצעצועים של אורי (כמו המכונית האדומה) מסתתרים בין הדפים, והחיפוש אחריהם הופך למשחק מהנה ומפתח קשב.

2.    לספור: הספר משלב לימוד ספירה בצורה טבעית וחווייתית, כחלק מהניסיון להרדים את אורי.

3.    להמשיך לשחק: הייחוד של אורלי דבור הוא בכך שהיא יוצרת עולם שלם של דמוי.ת יפיפיות המזמינות את הילד  לעוף עם הדמיון שלו גם אחרי שדפי הספר מסתיימים .

איורים שהם חיבוק ויזואלי

אורלי דבור, מאיירת ומומחית לאיור, העניקה לספר סגנון חזותי מהפנט. האיורים רכים, חמים ומלאי הבעה, בגוונים שמתאימים בדיוק לאווירת הלילה והחלום. דמותו של אורי מתוקה ומעוררת הזדהות, והחיות מאוירות בחן רב, לא מפחידות אלא חבריות ומנחמות. כל כפולה היא יצירת אמנות קטנה שכיף להתבונן בה שוב ושוב.

לסיכום: מתנה מושלמת

"אורי והחיות" הוא ספר עדין, חכם ומלא אהבה לילדים. הנותן מענה לצורך אמיתי של הורים וילדים בטקס לפני השינה שיהיה רגוע וחיובי. בזכות השילוב בין טקסט מרגיע, באינטראקטיביות מחשבתית עם איורים שובי לב, הוא הופך בכיף לספר המועדף לקריאה של "עוד פעם אחת ודי".

אם אתם מחפשים כמוני מחפשים ספר שהוא גם סיפור טוב וגם משחק מפתח, גם רגע של יחד וגם ברכת לילה טוב חמה – "אורי והחיות" הוא הבחירה מאוד טובה

יום ראשון, 17 במאי 2026

אדון ענני - הסיפור על הענן שרצה להיות הכי גדול בעולם

 "אדון ענני" הוא סיפור רך ועדין (כמו ענן), המשתמש בעולם הטבע המוכר והקרוב כדי לגעת בעולם הרגש העמוק – הבחירה בין ה"אני" ל"אנחנו", ובמיוחד תפקידו של כל אחד בעולם.

לגיבור הספר, אדון ענני, יש חלום גדול מאוד: הוא רוצה להיות הענן הכי גדול בעולם, גדול יותר מכולם. כדי להגשים את החלום הזה, עליו לצבור בתוכו עוד ועוד טיפות גשם. אך פעולה זו מעמידה אותו בפני דילמה קשה: האם לשמור את הטיפות בתוכו כדי להמשיך לגדול ולהרשים, או לשחרר אותן כדי שימלאו את תפקידן בטבע – להשקות את האדמה, להצמיח פרחים ולשמח את העולם? אכן התלבטות קשה. הספר מלווה את אדון ענני בהתלבטות שלו, עד לקבלת ההחלטה הסופית.


הסיפור התמים הוא שער לשיח וחשיבה עם הילד על נושאים חשובים במיוחד:

  • נתינה מול אנוכיות (אני מול הכלל): המקום שבו נתינה ושחרור (של טיפות, של כוח) עשויים להיות חשובים יותר מהסיפוק העצמי, וכי הסיפוק הגדול ביותר מגיע לעיתים דווקא כשעוזרים לאחרים למלא את תפקידם.

  • החיבור לטבע ולסביבה: דרך העלילה הילד נהנה ולומד בצורה חווייתית על שימושי המים, חשיבות הגשם ותפקידו במחזור החיים בטבע.

אחד הרכיבים הבולטים שהופך את "אדון ענני" לספר שובה לב הוא האיור שלו. האיורים מתאפיינים בסגנון רך וצבעוני, המשלים בצורה יפה את הטקסט. המאייר עוזי בנימין השכיל להעניק לאדון ענני אישיות כובשת דרך הבעות פנים מלאות רגש, ודרך שינויי הגוון והגודל המרהיבים שלו – מהרגעים שבהם הוא לבן ואוורירי ועד כשהוא הופך לאפור, כבד ומלא בטיפות. הוויזואליה הזו הופכת את דמותו של הענן למוחשית ומובנת מאוד.

ובאופן אישי, חוויית ההקראה של "אדון ענני" הייתה תענוג. השפה הזורמת והמקצבית מהנה ומלמדת. נהניתי להקריא לתום שלי את הספר. בטוחה שנחזור אליו לא פעם בשבועות הקרובים.

ספר מאת :אוריה קרייסברג

איורים עוזי בנימין

יום ראשון, 10 במאי 2026

"בלגן בא לגן " משחק מילים מקסים הופכים לקסם של ספר

 ישנם ספרי ילדים שמצליחים ללכוד רגע מזוכך של ילדות – רגע שבו התרגשות עצומה פוגשת בלגן מוחלט. "בלגן בא לגן", ספרו הראשון לילדים של הבמאי והמחזאי המוערך עידן עמית (בהוצאת "אגם"), הוא בדיוק ספר כזה. זהו טקסט ששובה את לב הילדים בזכות גיבורים שובבים וסיטואציות שקל להזדהות איתן.

אורח חשוב מגיע לביקור... וגם הבלגן

הסיפור פותח ביום רגיל לגמרי בגן הילדים. ההתרגשות בשיאה לקראת בואו של אורח חדש ומסקרן. אלא שברגע אחד, כפי שקורה לא פעם בחיים וביצירה, ההכנות הנלהבות הופכות את הסדר לבלגן מוחלט. הילדים והגננת מבינים שממש לא כך מקבלים אורחים חשובים, אז... ברור שצריך לסדר!

אולם, ברגע שהאורח המיוחל מגיע – מתברר שמדובר בכלב שובב. ההתלהבות העצומה שלו, שפוגשת את שמחת הילדים, יוצרת כאוס מחודש: משחקים עפים, צבעים נשפכים, והגן הופך שוב ל"בלגן" אחד גדול.

כאן נכנס לתמונה משחק המילים המקסים שעומד בלב הספר: הקשר הלשוני בין הצירוף "בא לגן", לבין המילה "בלגן".מעלה חיוך רחב, וכל שנותר לילדים הוא לתת את השם המתבקש ביותר בסיטואציה בלגן

מסר עדין וחכם על אחריות ושיתוף פעולה

לצד הצחוק והשובבות, הספר מעביר בחן רב, דרך המלל , החריזה הקלילה והאיור המקסים, מסר חינוכי עדין וחכם. הילדים לומדים כי בעוד שבלגן הוא חלק טבעי מהיצירה והכיף, האחריות לסדר את העולם שלהם בחזרה היא חלק בלתי נפרד מהמשחק. הספר מלמד בנועם כיצד גם משימת הסדר יכולה להפוך בעצמה להרפתקה משותפת, מהנה ומלאת שיתוף פעולה בין החברים בגן – והכול בגובה העיניים של הילדים.

חגיגה ויזואלית שובת לב

את החוויה משלימים האיורים המרהיבים של הספר, מעשי ידיו של יניב שמעוני. שמעוני הילדים יכולים ללכת לאיבוד בתוך האיורים – איורים בעלי נגיעה צבעוניות נהדרת, שאינם "מתחנפים" לדמויות, אלא מציגים אותן באופן אותנטי ומלא הבעה.


לסיכום: "בלגן בא לגן" הוא ספר ילדים חמוד להפליא המשלב הומור משובח ואיורים שובי לב. זהו ספר שגרם לתום שלנו לצחוק בקול רם. אני כבר הוספתי את הספר לרשימת הספרים המועדפים עלי לקריאה משותפת ב"שעות הזהב" עם נכדיי.

יום ראשון, 3 במאי 2026

"העלמה והמוות" בתיאטרון באר שבע - יצירת אמנות טוטאלית

 יש הצגות כאשר יורד המסך ויוצאים מהן אל הלילה ממשיכים הלאה, ויש הצגות שנחרטות במחשבה בבטן ובלב גם ימים ארוכים אחרי . העיבוד החדש של תיאטרון באר שבע ל"העלמה והמוות", בבימויו  של אמיר י. וולף, היא ללא ספק מהסוג השני .

 זהו מחזה מתח פסיכולוגי נוקב, שכעת, יותר מתמיד, מקבל משמעות מצמררת ורלוונטית מאין כמוה בהקשר הישראלי. מדובר בהצגה המספקת דרמה אנושית קורעת לב על זיכרון, נקמה והאפשרות / חוסר האפשרות לפיוס . אך מה שהופך את ההצגה הזו מיצירה טובה ליצירת עוצמתית בעלת כוח  בימתי מיוחד הוא השילוב הגאוני בין שני כוחות אמנותיים אדירים: המוזיקה האלמותית של שוברט והווידאו-ארט החדשני.

צילום מעיין קאופמן 
שוברט כעוגן של סיוט

הבחירה ברביעיית המיתרים ברה מינור של פרנץ שוברט, "העלמה והמוות", אינה מקרית. היא מוטמעת בדנ"א של המחזה המקורי, כמי שהייתה הפסקול שליווה את מעשי הזוועה שחוותה הגיבורה, פאולינה. השימוש הרציף בקול בהצגה  כמוקד עניין מעניין במיוחד. המוזיקה הופכת לדמות בפני עצמה  היא אינה רק מוזיקת רקע; היא הטריגר, העד והזיכרון עצמו. כאשר פאולינה שומעת את קולו של האורח המזדמן ומזהה בו את קולו של המענה שלה, המוזיקה של שוברט בוקעת מתוך החשיכה לא כצליל קלאסי נעים, אלא כזעקה פנימית.  מהדהדים את פעימות ליבה המואצות של פאולינה ואת המתח הגואה על הבמה, ויוצרים בלבול וכאוס רגשית שבה הקהל נשאב אל תוך הסיוט האישי שלה.

צילום מעיין קאופמן 

הווידאו-ארט: ייחודי

האלמנט הייחודי שמעיף את ההצגה  למימד אחר לגמרי הוא הווידאו-ארט המרהיב ( יוצרת -יערה ניראל) . הבימאי וצוות היוצרים השתמשו בטכנולוגיה עכשווית לא כדי לספק רקע דקורטיבי, אלא כדי לפרק ולהרכיב מחדש את מושג האמת והזיכרון. אלמנט הים/ המים הרבים שמופיע ו"שוטף" את הבמה ייחודי ומרשים מאוד. נותן לתחושה של עומק ואין סופיות. כמו כן השימוש בזוויות מבט משתנות ובתקריבים (Close-ups) אינטימיים של פני השחקנים המוקרנים בענק מעל הבמה, מכריח את הקהל להתמודד עם כל ניע, כל פחד וכל זיז שנע  בפניהם .

צילום מעיין קאופמן 

לסיכום: "העלמה והמוות" בתיאטרון באר שבע היא אירוע אמנותי עוצמתי שהמשיך ללכת איתי במחשבות מספר ימים. היא הוכחה נוספת לכוח ולחשיבות של התיאטרון בכול חברה דמוקרטית הרוצה חיים. באמצעות שילוב מופתי של קלאסיקה מוזיקלית וטכנולוגיה חזותית מודרנית, ההפקה הזו מצליחה לא רק לספר סיפור מתח סוחף, אלא לייצר חוויה חושית טוטאלית שלא מאפשרת בריחה, ומשאירה את הצופה מחוסר נשימה 

השחקנים

אפרת בוימולד בתפקיד פאולינה סאלאס
יואב דונט בתפקיד חרארדו אסקובר
רון ביטרמן בתפקיד ד"ר רוברטו מירנדה

יום שבת, 2 במאי 2026

מרבה הרגליים שרצה נעליים" ספר מלא קסם ואור

 

"מרבה הרגליים שרצה נעליים": הינו חגיגה של חברות ותמימות והכול בחרוזים

מרגע שפותחים את ספרו של אוראל אברהם, "מרבה הרגליים שרצה נעליים", נשאבים לעולם מלא בצבע, הומור ותום הסיפור עוקב אחרי שרוך, מרבה רגליים חביב להפליא, שמחליט יום אחד שמה שהוא הכי רוצה בעולם זה... נעליים!

גיבור שקל לאהוב

שרוך הוא גיבור שכל ילד וגם סבתא יכולים להתחבר אליו. הרצון הפשוט שלו להרגיש "כמו כולם", לנעול נעליים יפות ולצעוד בגאווה, מעורר חיוך מבין והזדהות  אבל, כשמדובר ביצור עם מאות רגליים, המשימה הופכת למסע מצחיק ומאתגר האם הוא צריך מאות נעליים? ואיך קושרים כל כך הרבה שרוכים? השאלות התמימות הללו פותחות פתח למצבים משעשעים ומלאי חן שהצחיקו את תום שלנו וגם אותי כשקראנו יחד את הסיפור.

שיעור מתוק בחברות וקלה

אבל "מרבה הרגליים שרצה נעליים" הוא הרבה יותר מסיפור מצחיק על נעליים]. ככל ששרוך מתקדם במסעו, הוא נתקל באתגרים בדרך, אבל הוא אף פעם לא לבד. חבריו, החיות  השונות נחלצות לעזרתו. ויחד הם מוכיחים שבעזרת חברות אמת, אין אתגר שאי אפשר להתגבר עליו [cite. אין כמו עזרה של חברים

זהו שיעור עדין וחכם על קבלת האחר, על חשיבותה של עזרה הדדית, ועל ההבנה שכל אחד מאיתנו מיוחד בדיוק כמו שהוא המסר הסופי, שמועבר ברגישות רבה, הוא שחברות אמיתית היא השרוך שקושר את כולם יחד.

שפה עשירה ואיורים שובי לב

בשפה עשירה ועם איורים קסומים יצרה אוראל אברהם, אימא צעירה יצרה ספר קצבי מלא  במשחקי מילים החריזה המוזיקלית הופכים את הקריאה לחוויה מהנה, כמעט כמו שיר, שמזמינה את הילדים להצטרף ולדקלם יחד עם סבתא]. האיורים המלווים את הטקסט (באיורה של אריאל עיני) הם פשוט שובי לב –  מתוקים צבעוניים, מלאי חיים ומלאי הבעה, הם מעניקים לסיפור מימד ויזואלי קסום ומחמם לב

לאיזה גיל הספר מתאים?

הספר מושלם עבור בגילאי 2 עד 6, שנהנים מסיפורים על בעלי חיים, הומור קליל ומסרים חיוביים על חברות וקבלת האחר. אך גם צעירים יותר מאוד הינו מהאיורים השמחים ומזיהוי בעלי החיים בספר.

אנחנו ממש אהבנו