יום רביעי, 11 בינואר 2017

אלבום תמונות דיגיטלי




יוצאים לטיול מצלמים , הילד סיים את גן תיקווה – מצלמים, יש שקיעה נהדרת בשמיים – מצלמים  .
אנחנו כל הזמן מצלמים אם זה בטלפון הנייד והמכורים  הכבדים  מצלמים במצלמות גדולות בעלות עדשות מופלאות שמחירן לרוב גבוה אבל ...... מה אנחנו עושים בסוף עם התמונות היפיפיות שלנו. במקרה הטוב שומרים אותם על איזה דיסק קשיח או באיזה ענן וירטואלי או במקרה הפחות טוב שומרים אותם בטלפון או במחשב הביתי עד שזה נגנב/נשבר/נמחק/מתקלקל ואז כל הזיכרונות היפים והתמונות המקסימות של הקטנה כשהייתה בת 3 אינם עוד.
בשנים האחרונות קמו מספר חברות שזיהו את הצורך בהפקת אלבומי תמונות המודפסים כיחידה אחת עם התמונות שלנו.
האמת עשיתי בעבר אלבום באחת מהחברות הראשונות שיצאו – התוצאה הייתה נהדרת  אבל התהליך היה קשה – ארוך ומייגע . התוכנה שלתוכה יש להכניס את התמונות לא הייתה ידידותית ונדרשתי לשעות רבות של התעסקות כדי לסיים את התהליך – גם המחיר לא היה זול.
לפני כחודשיים חזרנו מקפיצה רגועה בצפון איטליה ובמטוס בזמן שעלעלתי בתמונות שצולמו אמרתי לעצמי שאני חייבת לעשות איתן משהו אך מיד נזכרתי בחוויה המתישה מהאלבום הקודם וגנזתי את הרעיון !
לפני כחודש פנתה אלי נציגה מחברת  albume והציע לי להתנסות ביצירת אלבום אתם . האמת לא רציתי .... אבל היא לחצה הבטיחה שהתוכנה ידידותית במיוחד ושלא אזדקק להשקיע זמן רב – ואני נשברתי .
נכנסתי לאתר  www.albume.co.il וגיליתי ספרים נושאיים יפים המעוצבים אוטומטית או ניתנים להתאמה – נראה לי מדליק.


תוך שעה סיימתי להכניס את כל התמונות שרציתי לתוך האלבום – החלק החשוב של יבוא התמונות מהמחשב שלי לאלבום היה קל ומהיר .
לאחר צפייה בהדמיה איך יראה האלבום הסופי  אישרתי לחברה להדפיסו .
אחרי פחות משבוע הגיע הביתה בדואר רשום האלבום עטוף היטב באריזת קרטון חזקה . וכשפתחתי ..... ממש התרשמתי – אהבתי מאוד את התוצאה .

 ממליצה לכם לעשות אלבומים מהתמונות שלכם במיוחד אלבומים לילדים – לכל ילד את שלו .



יום שבת, 7 בינואר 2017

שישי נווה צדק ושוק הכרמל

שישי בבוקר יום שימשי במהלך חורף קר במיוחד  שמים את פנינו לכיוון תל אביב לנווה צדק. שכונה מנומנמת עם פינות קסומות , חנויות קטנות והרבה אנשים שיצאו להינות בזוגות ברביעיות מעונג שישי.
חמושים במצלמה וחיוך גדול על הפנים נעים בין סמטה לרחוב בן גרפיטי לחנות קטנה של מעצב זה או אחר.









וכשהרעב התחיל לדקדק לנו בבטן פנינו לכיוון שוק הכרמל – אין כמו השוק ביום שישי , מלא כל טוב . ריח של ירקות טריים ואפיים ועוץ בגריל באוויר.
בסטייה קטנה מהרחוב הראשי של השוק קלטה עיננו מקום מדליק / חדש לנו – מסעדת השוק . מוזיקה עליזה , הרבה אנשים יושבים על דלפק ההגשה , ומחייכים . היה ברור לנו שזה המקום לאכול בו.

אוכל שוק נהדר , שקשוקות , ירקות חרימה של שישי הכול מוגש עם חלות חמות . קוקטיילים מגניבים מוגשים והכל טרי וטעים !! 



יום רביעי, 14 בדצמבר 2016

פאפעג'ינה בתיאטרון יפו




זה לי הביקור הראשון בתיאטרון יפו . התיאטרון שוכן בליבה של יפו העתיקה שזו כבר פתיחה נהדרת בשבילי . כל כך יפה יפו בלילות , מסתורית , מלכותית ומסקרנת . בכל פינה שומעים צלילים של מוסיקה – ערבית מתנגנת , פופ של שנות ה 90 אפילו מוזיקת טכנו מאחד הברים הצפופים.
התיאטרון שוכן במבנה רב קשתות המשקיף אל הים, מלא באווירה, באוויר ניחוח קל של מאפים מהמטבח הערבי הנמכרים במזנון , תאורה רכה ובליל קולות של המתארחים  דוברי עברית ערבית אנגלית ועוד.
במשך למעלה מחמש עשרה שנה, תיאטרון יפו יוצר שפה תיאטרלית ייחודית העושה שימוש בחלל המאתגר ובמרקם החיים העשיר הקיים ביפו האמון על קרוב בין העמים בכבוד הדדי ומתוך אמונה בדרך של פיוס ושלום דרך האומנות, דרך התיאטרון.


את ההצגה פאפעג'ינה הגדירה יוצרה חנה ואזנה גרינוולד כסיפור אוטוביוגרפי בדוי – הגדרה מעניינת לכל הדעות .
את פני הנכנסים לאולם התיאטרון הקטן מקדם ריח נעים של בישול ביתי ועל הבמה עומדת הכותבת חנה ואזנה גרינוולד שהינה גם המספרת של סיפור העלילה. במקום מלא באנשים – קבוצה של בני נוער מאחד המושבים בצפון – דוברי עברית, קבוצה של בני נוער מאחד הכפרים מאזור המשולש – דוברי ערבית וזוגות זוגות של "מבוגרים" שהגיעו לצפות יחד בהצגה.
"השם שלי הוא ימימה ,כשקוראים לי ימימה אני עונה .מאחורי הגב אני שומעת אותם אומרים שאני פאפעג'ינה .זה הכינוי שלי שם החיבה השנוא עלי שמזכיר לי כל מה שאני לא ...  כשאמא אומרת פאפעג'ינה אני יודעת שהיא מתכוונת שמהילדה הזאת לא יצא כלום..."
יפו ,סוף שנות השבעים .ימימה ,ילדה בת אחת עשרה , לומדת את העולם שבחוץ . היא רואה תמונות של אהבה, תשוקה ואלימות. כמו לב של אבטיח, כמו בור של ביוב פתוח. התמונות נחשפות בפניה ומאלצות אותה לבחור בין הבאבא סאלי לבן גוריון, בין ישראליות לערביות, ובין מציאות לדמיון. על הבמה מבעבעים זיכרונות ריחות וטעמים ומפתים  את המספרת של היום לפגוש בימימה של אז.
ההצגה פאפע'גינה הוא סיפור אישי קטן ומתוק שרקמה חנה וזאנה-גרינוולד, מנקודת מבטה הנאיבית אך הישירה של נערה צעירה  העוסק בזהות נשית, מרוקאית וישראלית הגדלה בתוך חברה מעורבת המתרחש ב"רחם" של הבית במטבח בבעבוע הסירים , ריח הגרעינים הנאפים העולה מהתנור  מוסיף לאוטנטיות של הסיפור ... במהלך ההצגה פוגשים הצופים חלק מהדמות הציוריות של יפו  המתקבצות  למטבח הביתי הקטן שמהווה חוט מקשר ביניהן . חוט זה תורם  ליצירתה של סעודה המוגשת לצופים בסוף ההצגה .




מאוד נהניתי  מההצגה – הרגשתי כמציצה לתוך חוויה אינטימית , לחיים שלמים שנפרסו בפניי על הבמה הפשוטה והקטנה הזאת. הכול היה קרוב פיזית ורגשית נוגע ומעורר מחשבות שלקחתי אותן איתי כשיצאתי לקרירות הלילית של יפו אחרי . מחשבות על דו קיום אפשרי וחשוב, מחשבות על קליטת עולים מארצות רחוקות ועל הנאיביות הילדותית המקסימה שהייתה ואיננה עוד.

יום שלישי, 13 בדצמבר 2016

קורס צילום אוכל - עומק שדה

היום התחלתי להכין חלק מהמנות לארוחות שף שתהיינה בשבוע הבא. אז תמיד מתחילה ממתוקים – מקרונים .
אם אתם רוצים ללמוד איך מכינים מקרונים אז יש כאן קישור למתכון .
מה שרציתי לספר איך אני ממשיכה ליישם את הטיפים לצילום אוכל שאני לומדת בקורס צילום האוכל בסטודיו הראל.

הפעם המיקוד שלי היה כל נושא החדש בשבילי עומק שדה – אז עומק שדה מתאר את הטווח בו יכולה המצלמה לשמור את כל הפרטים בפוקוס. כך אפשר ליצור אפקט בו העצם הראשי בתמונה נמצא בפוקוס והרקע שלו מטושטש מאוד.

 עומק שדה מאוד מודגש - הפוקוס על המקרון והידיים וכל שאר המקרונים שעל השולחן מטושטשים


שורת המקרונים מדגימה יפה את המיקוד בראשון והטשטוש של האחרים אחריו .

תמונה זו ללא עומק שדה אבל היא מאוד מוצלחת בכל הפרמטרים אותם למדתי . ובכלל אני מאוד אוהבת אותה - הצבעים , הסטיילינג הנקי


יום ראשון, 11 בדצמבר 2016

לא פשוט לצלם חומרי גלם - קורס צילום מפגש 2





יש כל כך הרבה פרמטרים שיש להתייחס אליהם כשמכוונים את המצלמה לכיוון האובייקט :
אבל לפני כל פרמטר נפרדים מהצילום על מצב אוטומט ( Auto )  במצלמה ועוברים למצב ידני (Manual) המאפשר שלוטה בכל אחד ואחד מהגדרות הצילום בעצמי.
כשאנחנו מצלמים במצב ידני יש לאזן בין שלושת ההגדרות שיחד מניבות את החשיפה של האובייקט כדי להגיע לתמונה הטובה ביותר. כל אחת מההגדרות במצלמו יגרמו לקליטה רבה יותר או נמוכה יותר של אור .
צמצם – למדתי שהוא אחד הגורמים המשפיעים ביותר על סגנונה הסופי של התמונה. צמצם פתוח יכניס יותר אור  כלומר מתאים במיוחד לשימוש בתנעים חשוכים  ובמקביל גם יצור לנו תנאים של עומק שדה קצר. זאת אומרת המסקנה שלי מתרגול פתיחת צמצם הוא שככול שהצמצם פתוח כך התמונה תהיה מוארת יותר. מאוד מבלבל שהגדרות פיחת הצמצם הפוכות להגיון – צמצם ב F 2 אומר צמצם פתוח מאוד ו F22 אומר צמצם סגור – ממש נגד ההיגיון.

תריס – מהירות תריס איטית תגרום לו להישאר זמן ארוך פתוח ומכאן הרבה אור יכנס  - שיטה זו מאפשרת צילום בתנעי תאורה ירודה  ומומלצת כשהעצם המצולם לא זז
איזו – הגדרה זו קשורה לרמת האור בצילום ומניעת לכלוכים לא רצויים על התמונה- אך עוד צריכה להעמיק בתחום כדי להבינה יותר.
עוד גילו חשוב על המצלמה שלי – ניקון D90  שיש לי אפשרות לקבוע את  מיקום של הפוקוס  בתמונה פעולה חשובה זו אצלי במצלמה  ולא נעשה יותר אוטמת על ידי המצלמה  בוחרת !!!


 משחקים בפיקוס של המצלמה



צילמתי  וצילמתי – מציגה מספר קטן מהתמונות שיותר אהבתי – מה דעתכם ? איזה תמונה הכי מדברת עליכם?

יום רביעי, 7 בדצמבר 2016

טיפ ראשון שיישמתי

אחת השגיאות המרכזיות שאני עושה בעניין צילום אוכל היא התזמון.
את כל המנות שאני מכינה בודקים חבר שופטים נוקשה וביקורתי – בני משפחתי  . אני מכינה את המנות כך שתהיינה זמינות לארוחה ואז כולם כבר יושבים לשולחן , אני מוציאה את הלזניה לדוגמה מהתנור מצלמים ואז אוכלים. כאן שורש הרע !!!!
הריח בבית משגע והאריות רעבים אז לי יש זמן לתכנן , לחשוב על סטיילינג. ובכלל הלזניה נחתכת כל כך רע כשהיא חמה .
הטיפ הראשון שקיבלתי בקורס צילום האוכל הוא שמנה לצילום לא נאכלת משמה :
  •     לא מצלמים לפני הארוחה.
  • .      חושבים ומסדרים את שולחן הצילום + תאורה וכו'
  • .      מומלץ לצלם תמיד באור יום – מי נמצא בבית חוץ מימני כשיש בבית אור יום?
  • .      יש תהליכם כמו קירור אפקטים נוספים החשובים לתמונה אך ממש לא נאכלים.
אז מעכשיו  מצלמת רק בבוקר כשאני לבד בבית .

הכנתי מנה לתרגול הבוקר- מרק פטריות והאמת גם כי ממש קר ורציתי מרק לארוחת ערב .
אם אתם רוצים את המתכון למרק הוא כאן - מרק פטריות
איזה תמונה אהבתם יותר ?
תמונה 1
תמונה 2

תמונה 3

תמונה 4

יום שלישי, 6 בדצמבר 2016

קורס צילום אוכל - המפגש הראשון



התחלתי נרגשת ומלאת ציפיות בקורס צילום אוכל . קבוצה קטנה וסימפטית מאוד. חמישה אנשים שאוהבים אוכל ורוצים לדעת יותר על צילום , מדריך אחד מקסים בעל ידע אין סופי בצילום בכלל וצילום אוכל בפרט – רק תשאלו הוא אומר , רק תשאלו.
הקורס מתקיים בסטודיו היפה והנוח ב קיבוץ הראל – חדר גדול ומואר שבו מצלמים וחדרון קטן ונעים בו מתקיימת הרצאה בפתיחה.
המפגש הראשון היה רובו תאורטי – הסברים כלליים , מונחים בסיסיים כדי לסגור פערים בין המשתתפים .
מה זה צמצם , איך בודקים איזו , מה המושג מהירות צילום אומר וכו'.
מפגש בן כשלוש שעות של הסברים טיפים ודוגמאות הנותן הרבה עניין ומפעיל אצלי את הדמיון וציפייה למפגשים הבאים.
למרות שלא היה מתוכנן מראש , לא יכולנו לעזוב את הסטודיו בלי לעשות סיבוב באולם הצילום. שם פגשנו את פינת הרקעים – סוגים שונים של משטחי עץ , בדים , שיש ועוד שיהוו בעתיד הרקע המיוחד לתמונות.
קבלנו הסבר על המנורות המוצבות בחדר – אמצעי התאורה שהינם אחד האלמנטים החשובים בצילום תמונה מרגשת.



וכיאה לכיתת לימוד קבלנו שעורי בית – לחפש ברשת צלם אוכל שעבודותיו מרשימות אותי. כזה שאני מתחברת לעשייה שלו . היה לי ברור מיד מי האיש – פרנצ'סקו טונלי  (Francesco Tonelli)  – שף מוערך מאוד , איטלקי כמובן שהכרתי בדיוק לפני שנה כשהגיע לארץ לבית ספר בישולים והעביר קורס נפלא של 5 ימים של שכרון חושים איטלקי. שף טונלי עזב את מקומו מאחורי המחבתות לטובת עדשת המצלמה והיום הוא בעל סטודיו מהחשובים בניו יורק   לצילום אוכל.

בשיעור הבא נתחיל לצלם . נצלם חומרי גלם . התבקשנו להביא חומרי גלם שמעניין אותנו לצלם – חשבתי על ארטישוק ( כמובן – פרחי קישואים אין עכשיו) וגם תבלינים. תבלינים כל כך צבעוניים בעלי צורות שונות , נראה לי מעניין מרגש ובמיוחד מאתגר. 
הצטרפו אילי לחויות הלמידה המרגשת של צילום אוכל.